היו המון פולנים ששיתפו פעולה עם הצורר הנאצי. כל משת”פ כזה הוא חרפה לעמו. להבדיל מצרפת, רומניה והונגריה, ודאי איטליה – פולין, כמדינה, לא אשמה בשואה. בשואה אשמה גרמניה
על פי התיעוד של “יד ושם”, ידוע לנו על 6,700 חסידי אומות העולם פולנים. ההערכה היא שהמספר כפול, לפחות. המספר הזה גבוה הרבה יותר מממספר חסידי אומות העולם בני אומה אחרת כלשהי.
חשוב להבין את משמעות המושג “חסיד אומות העולם”. אין המדובר רק באדם טוב, שריחם על יהודי והסתיר אותו וחלק עמו את פת הלחם שלו ושל ילדיו. מדובר בבחירה לעשות מעשה שהעונש שלו אחד – מוות של האיש ושל כל משפחתו. מדובר במעשה שהסיכון להיתפס בו הוא גדול. כלומר, מדובר באנשים שסיכנו באופן מוחשי ביותר את חייהם וחיי ילדיהם ובני משפחותיהם, כדי להציל יהודים.
אין בעובדה זו כדי להקטין את חומרת שיתוף הפעולה עם הנאצים של פולנים רבים הרבה יותר. אולם כאשר אנו מדברים על הפולנים והשואה, ראוי שנזכור את הנתון הזה.
ככל שאנו מאשימים בשואה את הפולנים, כך אנו מנקים את האשמים באמת בשואה – הגרמנים. הם הגו אותה, הם תכננו אותה, הם ביצעו אותה. הם נעזרו במשתפי פעולה מכל הארצות שכבשו. כל משת”פ הוא חרפה לעמו, אך העמים שהיו בתוכם משת”פים אינם אשמים בשואה. בשואה אשמה גרמניה.
פולין לא שיתפה פעולה עם גרמניה. פולין נכבשה מיד עם פרוץ המלחמה. פולין לא הייתה קיימת בכל שנות השואה, כך שהיא לא יכלה להיות שותפה של הנאצים. ממשלת פולין הגולה, הייתה אנטי-נאצית מובהקת. בפולין, פעלו שתי מחתרות שנאבקו בנאצים
היו עמים ומדינות ששיתפו פעולה עם גרמניה. צרפת שיתפה פעולה עם גרמניה. הממשלה החוקית של צרפת הייתה בעלת בריתה של גרמניה, והייתה שותפה גם לגירוש היהודים לאושוויץ. גם ממשלות רומניה והונגריה שיתפו פעולה עם גרמניה. כמובן, איטליה, בעלת בריתה הראשית של גרמניה. היו גם מדינות ניטרליות. איך אפשר להיות ניטרלי מול התגלמות הרוע? היום אנו יודעים, שחלק מן הניטרליים היו… ניטרליים לטובת הנאצים. שווייץ, למשל.
פולין לא שיתפה פעולה עם גרמניה. פולין נכבשה מיד עם פרוץ המלחמה. פולין לא הייתה קיימת בכל שנות השואה, כך שהיא לא יכלה להיות שותפה של הנאצים. ממשלת פולין הגולה, הייתה אנטי-נאצית מובהקת. בפולין, פעלו שתי מחתרות שנאבקו בנאצים. ורשה מרדה בשלטון הנאצים ושילמה מחיר נורא בדיכוי המרד. את הנשק, למחתרת היהודית בגטו ורשה, סיפקה המחתרת הפולנית.
שני מיליון אזרחים פולנים (לא יהודים) נספו תחת הכיבוש הגרמני ורבע מיליון חיילים פולנים נהרגו במלחמה בגרמניה. מאות אלפי פולנים גורשו לעבודות כפייה ולמחנות ריכוז.
כל העובדות הללו חייבות לעמוד לנגד עינינו, בבואנו לדון בחוק השואה הפולני, שחולל סערה רבתי בישראל וגרם למשבר חמור ביחסים בין המדינות.
לא היו מחנות השמדה פולניים
אילו הייתי אזרח פולני, הייתי מתנגד בתוקף לחוק הזה, כיוון שהוא פוגע בחופש הביטוי ובחופש המחקר. אולם בהקשר הישראלי-פולני, ולטענה שמדובר בחוק מכחיש שואה, היושר האינטלקטואלי מחייב אותי לומר בכנות, שישראל טועה.
אין החוק מכחיש את השואה. אין החוק מכחיש את מעורבותם של פולנים רבים בשואה. החוק הזה אוסר לדבר על מחנות ההשמדה הפולניים. אכן, לא היו מחנות השמדה פולניים, אלא מחנות השמדה גרמניים, על אדמת פולין הכבושה. החוק אוסר על האשמת פולין בשותפות לשואה. אכן, פולין שלא הייתה קיימת, לא יכולה להיות שותפה בשואה.
נכון, בשיח הציבורי בפולין סביב החוק, היו אמירות אומללות, שניסו לגמד את שיתוף הפעולה של פולנים רבים בשואה. האמירות הללו ראויות לגינוי, אולם הן אינן חלק מן החוק.
ראש הממשלה נתניהו והשרים ומנהיגי האופוזיציה גינו בחריפות את החוק. הגדילו להקצין ח”כ יאיר לפיד והשר בנט.
אין כל הצדקה ליצור משבר ביחסים עם פולין, בעקבות החוק. בוודאי שאין מקום להצעה האבסורדית להחזיר את השגריר מפולין. ישראל זחלה על גחונה כדי להחזיר את שגרירה לטורקיה, מדינה שמנהיגה מוביל אנטישמיות רבתי ודווקא מפולין, המקיימת יחסי ידידות עמנו, עלינו להחזיר את השגריר? בשל חוק שאין בו כל אותם דברים שתלינו בו? בעיניי, זהו אבסורד.
עלינו למנף את המשבר הזה, לשיח כן עם הפולנים על מעשיהם בשואה ולשיתוף פעולה בחקר השואה וחינוך לתודעת השואה בפולין.
לאחר חידוש היחסים בין ישראל לפולין, ביקר נשיא פולין, לך ולנסה, בישראל, נאם בכנסת ובשם העם הפולני, ביקש סליחה מן העם היהודי ומישראל, על האנטישמיות בפולין, לפני השואה ואחריה ועל שיתוף הפעולה של פולנים רבים עם הנאצים. היה זה מעשה אצילי וראוי.
אין בחוק שהתקבל בפולין כל חזרה של פולין מן ההתנצלות הזאת. אין סיבה שאנחנו נציג את החוק הזה, כאילו יש בו חזרה מן ההתנצלות. אין לנו כל אינטרס במשבר ביחסינו עם פולין, שאין לו הצדקה.
קשוט עצמך
אם בהכחשת השואה עסקינן, מוטב שנפנה מבטנו פנימה ונתמודד עם תופעות של הכחשת השואה וגימודה בתוכנו.
השוואת נערת הפוסטר של הטרור הפלשתינאי לאנה פרנק היא סוג של הכחשת השואה. השימוש הנלוז והציני בזכר השואה, במאבק נגד גירוש מבקשי המקלט, הוא סוג של הכחשת השואה. כל ההשוואות הנואלות של ישראל לנאצים, שישראלים שותפים להם והם נפוצים בעיקר בעיתון יומי מסוים, שלא אנקוב בשמו, כי לא יפה להעליב אנשים חושבים, הן סוג של הכחשת שואה. כאשר פרחחי גבעות צורחים על חיילי צה”ל “נאצים”, זהו סוג של הכחשת שואה. הבה נקדים ונשים קץ לתופעה הזאת בתוכנו, בטרם נטיף מוסר לאחרים.
