היישוב אלוני הבשן שוכן סמוך מאוד לגבול עם סוריה. הבנייה במקום צנועה, הגינון ככה-ככה (חורף כאן פירושו שלג), אבל הטורבינה נראית מכל מקום ובועז אלקיים, בונה הגיטרות הבין-לאומי, דואג שהמנגינה הזאת לא תפסיק
טורבינת הרוח שלנו, שבהר בני צפת, שיגרה הודעה שהיא בתקלה ושעלינו להגיע אליה בדחיפות. אם כבר אנחנו בכיוון, יהיה זה מן הראוי לבקר בעוד יישוב במסגרת “שביל ישובי הגולן” והבחירה נופלת על אלוני הבשן. הבחירה ביישוב זה מתאימה גם מפני שמדובר ביום חול ואנחנו מעדיפים לבקר ביישובים דתיים בלי להיגרר לחילול שבת בפרהסיה.
פתרנו את הבעיה בטורבינה ואנחנו חונים בשער היישוב. כאן השער הצהוב אינו בדיחה, והוא סגור יומם ולילה. קו הגבול עם סוריה נמצא במרחק של כקילומטר אחד בלבד ולמרות שכבר עשרות שנים לא היה כאן אירוע ביטחוני משמעותי, הכוננות חייבת להימשך. נכנסים דרך פשפש הסמוך לשער ומתחילים בסיור לאורך גדר המערכת. גדר זו, בניגוד לאחיותיה ביישובים האחרים, היא חדשה, איתנה ומוכנה לקראת הבאות. ממזרח לנו, מתנשא רכס בשנית והוא חוסם לחלוטין כל תצפית לכיוון סוריה. קצת מוזר להימצא כל כך קרוב לגבול ויחד עם זאת, להיות כל כך מנותקים מהשכנים.
המראה המאיים נמוג כאשר מופיעה לפנינו נעמי, בת ה-16, הנושאת על כתפה גיטרה. נעמי הגיעה לכאן, יחד עם הוריה, לפני שנתיים מאילת הרחוקה והיא מרוצה מאוד מהשינוי. כעת, היא בדרכה אל המעיין שם ייהנו מנגינתה בעיקר הסוסים, הרועים בנחת בשדות המוריקים.
סמוך לגדר המערכת, אנחנו פוגשים בישיבת אלוני הבשן. בישיבה יש כ-50 תלמידים, שהגיעו מכל רחבי הארץ והם עונים להגדרה של מי שלא מצאו את מקומם בבתי הספר הרגילים. ירון בן חיים, מנהל הישיבה, מציין שהמוטו שלו הוא “להאמין, לדרוש ולא לוותר”. בית הספר אינו דמוקרטי והישגי התלמידים בבחינות הבגרות מדהימים.
ההמלצה שלנו לתלמידי מערכת החינוך היא לחזור בתשובה, לשגע את המורים, להתקבל לישיבת אלוני הבשן ולסיים בגרות בהצטיינות. הישיבה יצרה מהפך ביישוב, שאנחנו זוכרים אותו כמי שקפא על שמריו במשך שנים רבות. כיום יש ביישוב 53 משפחות, מתוכן 20 באגודה החקלאית ואין בית פנוי.
הבתים צנועים וגם אלה שהורחבו מצטיינים באיפוק חזותי נעים. כמו ביישובים דתיים אחרים, גם כאן הגינון אינו עומד בראש מעייניהם של התושבים, למרות שחלקם מבטיחים שהמצב ישתנה עם תום החורף. למרות זאת, יש לציין שהגינון הקיים מתאים לאקלים האזורי ולמשמעת המים. בית חריג במידותיו בולט לעין ומזכיר במשהו מבנה של מגדלור. הבעלים עזב ומאז הספינות במאגרים אינן מוצאות את דרכן לחוף.
לכל אורך הדרך, מציצה אלינו טורבינת הרוח מבין הבתים והעצים. משמח לשמוע שגם תושבי היישוב אוהבים אותה ורואים בה את סמלם המסחרי.
חיש קל, אנחנו מסיימים את הקפת היישוב ומגיעים למתחם האורחן. במתחם יש 28 דירות אירוח, חדר אוכל מרווח ועל פי הדיווחים, תפוסה גבוהה. בזמן הביקור שלנו, היה דווקא ריק למדי, אבל הדבר קשור כנראה לחורף ולמפלס השלג הנמוך בחרמון.
בסיור בין הבתים, אנחנו פוגשים את אבי ברנשטיין, תושב ותיק למדי, שפרנסתו על גינון ביישוב ומחוצה לו. אבי מתלונן דווקא על הפעילות הקהילתית הדלה ומקווה ליום בו תהיה עשירה יותר.
מרכז היישוב עתיר גני ילדים ואין כל ספק שזהו הענף המשגשג ביותר במקום. 50 ילדים בגילאי 6-3 מאכלסים שלושה גני ילדים והצפיפות רבה. נראה שבניית גני ילדים נוספים מותנית בהרחבת היישוב ועד אז, אפשר להתנחם בכך שבתנאי הקור של אלוני הבשן – הצפיפות מחממת. קבוצת פעוטות ניצבת מול המצלמה בצייתנות ואת התוצאה ניתן לראות בתמונה המצורפת.
ממשיכים לאזור המשקי ולרפת הגדולה ובדרך פוגשים את המועדון המקומי. מבנה גדול מידות ומפואר, העומד בניגוד לצניעות הבנייה הכללית ביישוב. המועדון משמש בעיקר לשמחות וזו ההוכחה שהחיים באלוני הבשן מסבים לתושבים הרבה שמחה.
ממליצים לנו לבקר בסדנתו של בועז אלקיים, בונה הגיטרות. בספקנות רבה, אנחנו עושים דרכנו אל מבנה מלאכה דל מראה ומתקבלים בלבביות על ידי האומן. בועז מעדיף לדבר על הוויסקי הכשר שהוא מייצר במקום, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר באחד מגדולי בוני הגיטרות בעולם. גולן, בנה של מרלה, הוא גיטריסט ומומחה בתחום והוא המום למשמע הידיעה שבועז אלקיים הידוע יוצר מתוך אלוני הבשן. ממקום זה, יוצאות ארבע גיטרות בשנה, במחירים של עשרות אלפי דולרים לגיטרה.
וכך, התחלנו בנעמי העושה דרכה למעיין עם גיטרה על שכמה, וסיימנו עם בועז, בונה הגיטרות הבין-לאומי. את המנגינה הזו, של אלוני הבשן, אי אפשר להפסיק.
