צעירים שנקלעו בחודשי הקיץ לתחנות הכניסה לקצרין, נתקלים בשלט המזמין אותם למקלחת ומנוחה, אבל זה לא הכל. בני הנוער שמגיעים זוכים גם למצעים נקיים, אירוח לארוחת ערב או מקום לעשות על האש, והכל בחינם. הדס וראם עמרם, שנתיים בקצרין, מארחים מאהבה
“מטיילים יקרים! נתקעתם? בטרמפים או שבא לכם רק להתקלח? מוזמנים אלינו בכיף, משפ’ עמרם קצרין, ראם, 054-984077”
כך נכתב בשלטי קרטון שמוצמדים מדי שבוע מחדש לתחנות האוטובוס ביציאות מקצרין ובכניסותיה, במשך שני חודשי חופשת הקיץ.
זה אמיתי? שואלים פוסעי הטיילות, או אולי רק דרך מאוד מקורית לפרסם צימרים? קשה להאמין שמישהו יזמין את הצעירים שנזרקים על דשאי קצרין לביתו, ככה בלי חשש, בלי חשבון.
אבל המציאות גדולה הרבה יותר ממה שכתוב על הפתקים. הכל חינם ובהתנדבות, מקלחת ושירותים כמובן, אבל לא רק. גם ארוחת ערב, גם מצעים נקיים, גם מזרנים בסלון ובמשטח מחוץ לבית, מקום לעשות על האש. ככה מדי יום והצעירים באים והולכים, כבר שנה שנייה, שולחים ברכות בחגים ומתקשרים להודיע שגם הקיץ יבואו.
על החסד, שמשאיר פה פתוח מתדהמה, אחראים הדס (28) וראם (32) עמרם, שנתיים בקצרין, היא גננת משלימה במועצה האזורית גולן והוא מאבטח בבית המשפט, הורים לשני פעוטות בני שנתיים וארבע.
הנה הסיפור
הדס: “לפני שנתיים החלטנו לעבור מחצור לקצרין. למדתי ב’אוהלו’, שמעתי על החינוך בקצרין, רכשנו בית ברחוב בתרא, אך גרנו קודם בדירה עם מרפסת בטיילת ‘נווה’. כמה פעמים עברנו ליד חבורות נוער וטרמפיסטים שעמדו בצמתים, או על מדשאות הכניסה לקצרין, הזמנו אותם אלינו ואז זה עבר להיות משהו קבוע יותר ותלינו שלטים ביציאות מקצרין משני הכיוונים. בתחילה עשינו שלטים מעוצבים עם למינציה, לאחר שהורידו שוב ושוב עברנו לחומר פשוט יותר.”
כמה אנשים אתם מארחים בדרך כלל ובאיזו תכיפות?
“בדרך כלל כמה שיש, לא היה עדין מספר שלא הצלחנו לארח. מגיעים בין ארבעה לשמונה, כי אם הם בקבוצות גדולות יותר הם כבר ישנים בחופים.
“אנחנו נותנים בעיקר מקלחת, מזרן וארוחת ערב, וכך כותבים גם בשלטים. יש שמגיעים רק למקלחת ורוצים לישון בחוץ ויש שגם נשארים לישון אצלנו. במשך הקיץ יש אנשים כל ערב כמעט, תיכוניסטים עד גיל 20, הם ישנים על מזרנים בסלון או על הדק בחוץ.”
גם ארוחת ערב? איך אתם עומדים בזה?
“לפי הטלפון אנחנו די מרגישים את האנשים ואם אפשר להעזר בהם בחומרים. יש בנות שמתקשרות ולא מאמינות שזה אמיתי. אנחנו אומרים להם שאם בא להם ארוחת ערב ממש טובה, שיביאו גבינה וקמח ונכין ביחד פיצות. יש קבוצות שמתקשרות ומבקשים לעשות ‘על האש’. אם הם קונים בשרים לא איכפת לנו. היום בערב מגיעה קבוצה שהתארחה כאן בקיץ שעבר, התקשרו כבר אתמול, הזמינו אותנו לעשות ‘על האש’ בבית שלנו, חמודים כאלה.”
מטיילים שאת לא מכירה נכנסים הביתה, משתמשים בשירותים?
“אז אני מנקה. אלה בני נוער, אני מעדיפה שלא יהיו זרוקים ברחוב. כן, אני מנקה כל יום, מכבסת כל יום, אנחנו עושים את זה רק בחופש, ברגע שהלימודים מתחילים זה מפסיק.”
אני המומה…
“זה ממש נחמד, את חייבת לראות. זה נותן סיפוק, אנשים ממש נעימים. הם חמודים, זוכרים אותנו, מסמסים בחגים, הם זוכרים אותנו, מבטיחים לחזור, זה ממש מדהים.”
וכך תמשיכו? עוד קיץ ועוד קיץ?
“באוקטובר עברנו לבית חדש, אותו חששנו לאבד לאחר שראם עבר תאונת דרכים קשה. כשהגיעו אורחים בשנה שעברה נשבענו שנמשיך גם בבית החדש וזה יעמוד לנו לזכות לא לאבד את הבית. ואכן, לא איבדנו את הבית ואנחנו נמשיך בכך.”
בכל זאת, את לא מפחדת שחפצים יעלמו?
“לא יודעת, אני חושבת שאני סומכת עליהם. האם אני ממליצה למשפחות נוספות לעשות כך? מאוד. אם כי זה קשה, לא יודעת אם אחרים יכולים לעמוד בזה.
ממש ממש עושים את זה באהבה”.
אנשים נפלאים באמצע הדרך בין צפון הגולן לדרומו.
