מאות תושבי קצרין ואורחים הגיעו ביום שלישי שעבר אל מול שער בית הכנסת התלמודי בעיר לערב הוקרה לפועלו של סמי בר לב, הוגה ומנהיג בירת הגולן במשך 40 שנותיה, עד החלטתו לפרוש בשנה שעברה. על האמונה, המסירות והנחישות – תודה!
מה היה הגולן בטרם סמי?
שניים וחצי צברים של יישובים, שנסמכו על שולחנות גליל העליון ועמק הירדן; מרום גולן ועין זיוון בצפון, מבוא חמה בדרום; גרעיני רמת מגשימים וגבעת יואב רק מתכוננים לעלייה.
מה היה הגולן ללא סמי?
מה היה הגולן ללא רוח התזזית האדירה, ללא עוצמת האמון במעשה הנכון, שסחף אלפים לטעת כאן ביתם ומאות אלפים להיאבק עליו בימי מבחן קשים?
ביום שלישי שעבר הגיעו מאות להוקיר מעשיו ואת חותמו של סמי בר לב בגולן; להתפעל שוב מגודל המעשה של הוגה, מייסד ומנהיג בגולן ואת בירת הגולן, במשך כל שנותיה, מאז נהגתה במקלט מרום גולן במהלך מלחמת יום הכיפורים; כבר למעלה מ-40 שנה.
באותו מקום בדיוק בו ערך בר לב היכרות ראשונה עם קצרין, אל מול שער בית הכנסת התלמודי, שכוסה עד 1967 בעפר של דורות, מול יפי ההיכל המשוחזר והמואר אמרו הבאים תודה וצפו בקומץ מתוך פרק חיים מפואר, כפי שנכתב במגילת “חותם בגולן” שהוענקה לבר לב בסוף האירוע: “איזו היא דרך ישרה שיבוא לו האדם – כל שהיא תפארת לעושיה, ותפארת לו מן האדם” (אבות ב’ א’).
“חיכינו שנה לראות אם סמי לא חוזר בו. הוא לא”, פתח אבי זעירא, מוותיקי קצרין, שהנחה את הערב בחן השמור עימו. “היום, בדיוק במלאת שנה להחלטתו לפרוש, הצלחנו לשכנע אותו להשתתף בערב הוקרה לפועלו למען הגולן וקצרין. זה לא היה קל!”, נחשף מעט ממה שנעשה מאחורי הקלעים של טרם-אירוע.
“כיצד מדברים ארבע דקות על אדם שהוא אגדה?” תהה הרב יוסף לוי, רבה של קצרין, אשר ברכתו פותחת כל אירוע בקצרין.
“לא רבים יוכלו לעלות לשמיים ולומר: ‘תראו מה עשיתי’. העשייה שסמי משאיר כאן היא בבחינת ‘לנצח’, אדם שביטל עצמו מול עשיית העיר. אדם שמעולם לא אמר ‘אני’, כי קצרין והעשייה היתה המהות כולה עבורו. תודה לך סמי, על שזכיתי לעבוד לצידך, אין יותר נחת מאשר לראות צעירים ומבוגרים בקצרין יחד, מוסדות חינוך, מערכת כשרות טובה, מרכז תורני, בית קברות. מתוך בית הכנסת הזה בנית עוד עשרה בתי כנסת בקצרין, מעשים שכולם מדרגות גבוהות שלא כל אחד זוכה להם. ברוך השם שזכית להקים עיר בישראל, הלוואי וכולנו היינו זוכים לאותה זכות של עשייה”.
סמי, הלהט שלך, הנחישות שלך
בזה אחר זה עלו מברכים, כל אחד ייצג תקופה בדרכו של סמי, הסיפורים יירשמו בוודאי כזכרונה הקולקטיבי של חברה מיוחדת. במקום של כבוד זכו נציגיו הראשונים של משרד השיכון כאן, חיוך אוהב התפשט על פני רבים, עת עלתה לברך רבקה יעקובי, מנהלת האכלוס בחברת “שיכון ופיתוח” בעת הקמת קצרין. יעקובי סיפרה על אהבתה הרבה לעבודה עם סמי ועם מקימי היישוב. “כשהסתיים שלב ראשון, הועבר הטיפול בקצרין לסניף החברה בחיפה, ושם אמרו למבקשים לעלות לגולן כי… עדיף לקנות דירה בשער עלייה”… נזכרה יעקובי. הגרעין לקצרין הבהיל עצמו לשולחנו של דן תיכון, שר השיכון, תבע מה שתבע ויעקובי הושבה אחר כבוד למקומה.
מנחם הייט, ראש צוות ההקמה של קצרין, שהתקשה להגיע לאירוע, בנה נדבך נוסף בתהליך המכונן של הקמת קצרין.
“חמש שנים פעלתי במחיצתך” כתב הייט ל”סמי ידידי”. “אני, כראש צוות ההקמה וראש המועצה הממונה, ואתה כיו”ר ועד התושבים, כחבר הוועדה הבין-משרדית וכסגן ראש המועצה הממונה. היו אלה ימים של הוד, של עשייה ושל תקווה גדולה.
אודה ולא אבוש, הלהט שלך, הנחישות שלך, הקשרים הפורמליים והבלתי פורמליים שלך עם הגורמים השונים עוד טרם צוות ההקמה, סייעו לי לא במעט במילוי תפקידי.
ובשנים הרבות, בהם כיהנת כראש מועצה והבאת את קצרין להיות מה שהינה כיום, לא שכחת. הערכתי תמיד את הזמנותיך לאירועים השונים ושמחתי להשתתף בהם”.
מיכאל פרידמן, הראשון שקיבל מפתח לדירה בקצרין, התמקד ביכולת השכנוע המופלאה של סמי, אותה הכירו הן ב”חלונות הגבוהים” של משרדי הממשלה, והן אחרון תושבי קצרין. “אחרי מלחמת יום הכיפורים רכשנו בית בראש פינה”, אומר פרידמן. “לפני שהגענו שמענו ברדיו את סמי מדבר על הקמת עיר חדשה. סובבנו את המכונית, רצנו לקצרין וראינו שבאמת בונים! כבר למחרת ביטלנו את העסקה בראש פינה, רצנו להירשם בנצרת ומאז אנחנו כאן, שמחים ומאושרים”.
בין זיכרון לזיכרון רועננו החושים בכיבוד ובמשקה, בשחוק ובגעגוע למראה צילומי ימים רחוקים בקטעי וידיאו שנערכו לקראת הערב ואף במוסיקה ואמנים שמקומם לעולם לא חסר באירועי היישוב.
“למרות הטקס המפרגן, צריך להודות שסמי אינו מושלם, ומשום מה חובב אופרות,” עמד המנחה זעירא על פרק לא מוכר אצל האיש אשר שנים רבות חשוף למצלמות ותקשורת. “בנגינה ושירה מרשימה של אורה וזילבר הירש, מוסיקאים תושבי קצרין, שמעתם עתה קטע משירת העבדים של ורדי. הקטע בא לסמל את תחושתו של סמי שעם סיום תפקידו יצא מעבדות לחירות”, סיים זעירא.
קטע מוסיקלי נוסף היתה שירו של פול אנקה: “בדרכי שלי”, My Way. מכיוון שסינטרה המבצע המפורסם של הזמר כבר מזמן ז”ל ונבצר ממנו להגיע, נהנו המוזמנים מביצועו של אונרי בן סימון תושב קצרין, יבל”א.
היא המנוע, הוא – הנוסע
אורח הכבוד, אלי אפללו, יו”ר עמית של הקרן הקיימת לישראל, מחה אף הוא על הזמן הקצר שהוקצב לנאום: “כמה דקות על שנות עשייה בגולן?” – תהה.
“לכל אחד הסמי שלו, לכולנו השותפות עם סמי שלנו. אדם מיוחד, יוצא מהכלל, שלא הפסיק לשבת עליי על הראש. פעמיים בשבוע הגיע לירושלים ואפילו לבית שלי, ללחוץ על פרויקט שקשור לקצרין. רק סיפור קטן: לפני כמה שנים טובות ביקשתי מסמי להיות יו”ר זמני של הרשות לפיתוח הגליל והוא נשאר שלוש קדנציות, שבע שנים. במקום שהוא דורך, שם פורח. האיש הוא אגדה שלא נגמרת היום או מחר. אבל צריך להוסיף, שאת כל זה, סמי, לא היית עושה לבדך בלי רמונה, האשה שלצדך. היא המנוע, הוא – הנוסע”.
זכרת לקחת היום את הריטלין, סמי?
“כמה אנשים יכולים להביט אחורה בגאווה, ולדעת שבמו ידיהם הקימו עיר ואם בישראל?” תהה אורי הייטנר, דובר ועד יישובי הגולן במאבק, וכדרכו, ענה מיד בעצמו: “קצרין היא מפעל חייו של סמי בר לב. יש מעט אנשים היכולים להציג רקורד כזה, תרומה גדולה כל כך לא רק לגולן, אלא למדינת ישראל.
“ופתאום נקלענו למאבק על עצם קיום מפעל ההתיישבות בגולן. פתאום סמי הבנאי מצא את עצמו כסמי הכבאי, שנאלץ לשנות את סדר העדיפויות, מסדר יום של יצירה ובנייה, לסדר יום של ניסיון לכבות את התבערה שהציתה ממשלה בישראל.
המאבק על הגולן היה קשה מאוד לסמי והשפיע עליו לרעה. סמי לא יכול היה לעכל את העובדה שממשלה ישראלית מנסה להחריב את מפעל חיינו ולקח זאת כעלבון קשה, ברמה האישית ביותר.
“לא אחת, סמי חלק על הקו של המאבק, שלא היה מספיק לוחמני, בעיניו. הוא התקשה להתחבר לדרך הממלכתית, שאנו ראינו בה גילוי של אחריות לאומית, אך בעיניו היא נראתה לעתים כחולשה. לא אחת הוא היה בלתי צפוי בישיבות הוועד, עד שלפני כל ישיבה שאלנו את סמי בחיבה, האם הוא זכר לקחת היום את הריטלין?”
הייטנר הזכיר מפגש עם השר משה שחל, בלשכתו בחיפה ואת ערפל המילים הריקות שהציף בהן את אנשי הגולן. פתאום, באופן בלתי צפוי, צעק אליו סמי: “תגיד, אתה מודע לכך שאנחנו יושבים בגולן כבר 25 שנים? מתי המפעל הזה יהיה בלתי הפיך? אחרי 30 שנה?! אחרי 40 שנה?! אחרי 50 שנה?!” שחל החוויר והחל לגמגם, “לא… לא… מה פתאום. אחרי 50 שנה?”, כמי שפתאום קולט על מה מדובר.
בהפגנת צומת גולני הפר סמי את נוהלי הועד לשמור על החוק, חסם את הצומת בראש מפגינים נוספים, עורר סירנות ונלקח אחר כבוד למעצר.
“בתוך זמן קצר סמי שוחרר, וחזר אלינו כשפניו זורחות, כמי שקיבל זה עתה טלפון מאראלה”, צחק הייטנר וסיים בסיפור שביתת הרעב בגמלא, שנערכה לפני עשרים שנה במשך 19 יום. “לפני סופה, פשטה שמועה – סמי חש ברע. בתוך דקות הגיע אמבולנס, סמי הושכב על אלונקה. אבל מה שהיה חשוב יותר היו צלמי העיתונות וקול צקצוק מצלמותיהם. עוד באותו ערב חזר אלינו סמי, מחוזק בכמה אינפוזיות, והמשיך את השביתה עד תומה.
“היום שוב מעיינינו אינם למאבקים אלא לבניית הגולן. כל מה שאנו יוצרים היום, בנוי על המסד שבנו הראשונים. ואין מי שתרם לבניין הזה כמו סמי בר לב, סמי הבנאי”.
מה תקדים ימית?! – זה החטא הקדמון!
אפרת בדיחי, ממקימי מושב קשת, הייתה שותפה למאבק על הגולן ולשביתת הרעב, אך גם לפרק הארכיאולוגיה בחייו של סמי. “לפני חפירות בית הכנסת כאן, כל מה שהיה גלוי מעל פני השטח היה המשקוף שעמד ‘על העוקם’, ועוד נדבך וחצי ממזוזות השער. זכור לטוב שמריה גוטמן, שהצליח לשכנע לחפור כאן, וכך זכינו בנכס הגדול”, אמרה בדיחי, שנמנתה על החבורה הצעירה שחשפה את צפונות קצרין התלמודית לראשונה.
בדיחי: “יום אחד מצאנו לצד בימת ארון הקודש ערמה של 82 מטבעות. סמי התלהב: ‘מטמון’! אותי תפסה רוח חגיגית. קראתי: ‘מראש העיר קצרין – לראש העיר קצרין, רק בפער קל של 1300 שנה”… גילוי מרגש אחר נפל בחלקי האישי: המכוש שלי נתקל באבן רבועה גדולה ועקשנית. כשהצלחנו סוף סוף לחלץ אותה מהקרקע, התברר שהיא מנורת חמישה קנים. בפרץ של נדיבות אמר סמי – ‘שלָךְ, בהשאלה, עד שאקים את קצרין ואת מוזיאון העתיקות’. השבת עמדה להיכנס. הצבנו את האבן בחזית בית הכנסת של קשת בחושניה. חיפשתי פסוק לעטר בו שלט הסבר קצר. בפרשת אותו שבוע חיכו לי המילים – ‘וזה מעשה המנורה’ “…
בדיחי הזכירה גם היא את המאבק ואת שביתת הרעב: “פעמים רבות נפנפו לעברנו הפוליטיקאים ב’תקדים ימית’. כל פעם שנזרק הביטוי לחלל המאהל שלנו – היה סמי קופץ כנשוך נחש: ‘מה תקדים ימית?! זה החטא הקדמון”!
לדימי אפרצב, ראש המועצה הראשון בקצרין שאינו נושא את שם המשפחה בר-לב, יש “שעות סמי” לא מעטות, כמי שמלווה אותו בעשייה כבר משנת 1998. הוא הזכיר כיצד קיבל שיעור מעשי מסמי בהתנהגות ראש עיר. היה זה עת נתן שרנסקי כשר השיכון, ביקש לקיים עצרת בחירות בקצרין, אך לא זכה להענות.
“סמי הורה לי לאסוף מיד 300 איש” סיפר אפרצב, “השבתי שאני ראש מטה ליברמן וסמי צעק: אם תרצה להיות ראש מועצה פעם, לא תמיין בין אנשי הציבור, תביא הכל למען קצרין! אין ספק שמאתגר מאוד להיות ראש מועצה, יש דברים רבים ללמוד ואני מאוד מודה לך סמי, שנתת לי הזדמנות ללמוד ממך ושלא תצטער על מה שלימדת,” סיים אפרצב.
את ההוקרה כבר קיבלתי בהקמת עיר בגולן
עת הגיע הערב אל סיומו הוזמן מושא השמחה לשאת דברים וכדרכו, במשך ארבעת עשורי עשייה כך גם הפעם, היו הדברים מהלב בלבד, הנייר נותר במשרד…
“זה מאוד מביך, לא שאלו אותי על הערב וגם האמת היא שאני ממש לא צריך את זה”. רמונה אשתי השקיעה בערב זה המון עבודה ואני מופתע: מדוע זה היה חשוב?” פתח בר לב בחצי נזיפה ליזמי הערב, בראשם אשתו.
“את ההוקרה הכי גדולה כבר קיבלתי – הקמנו עיר בגולן. כשאני רואה את האנשים היקרים שהגיעו, זה מחזיר אותי לרגעים החשובים בחיי, תודה לכם.
קבלתי את ההוקרה שלי גם בשירים שנכתבו לקצרין, כמו שירו של אהוד מנור שפותח שהשמש זורחת לראשונה בקצרין וכל הארץ לה מחכה. אני מודה גם ליוסי גמזו על השיר שכתב לערב זה ועל השיר שכתב לקצרין ‘פנינת החן שלי’. בונוס מיוחד עבורי הוא שקצרין היא מקום צעיר ותוסס, עם קהילה נהדרת, עם עזרה הדדית, סובלנות, גווני אוכלוסייה מכל הארצות, זו הוקרה יומיומית שלי.
אנחנו עומדים כאן מול השער של בית הכנסת העתיק, המקום הכי יפה וחשוב בעולם.
“תודה ענקית ומכל הלב לרמונה – על הערב ועל המתנה הגדולה ביותר ממנה – הפקת אלבום קצרין.
“אצל רמונה האויב של הטוב מאוד הוא עוד יותר טוב מאוד, איך אודה לה?” – שואל סמי את הקהל וזה עונה לו מיד כאיש אחד: “עוד כלב!”.
וסמי ממשיך, כאדם שמרגיש בביתו: “אעשה לך ערב הוקרה. תודה גם לברוך כהן ולאנשים רבים שעזרו, שיהיו לנו רק ימים טובים, נשמור על הגולן, תודה רבה לכולכם”.
הערב הסתיים עם ברכת שני הבנים למשפחת בר לב – גור וגלעד, שהיו היחידים בקהל שעבורם לא היה זה ראש מועצה, “פשוט אבא, אבל עסוק, אם כי הוא היה עבורנו בעת הצורך, בילה שעות בקניות ובהסעות ואנחנו לא הערכנו את זה מספיק”, הודו הבנים. “עכשיו הפך להיות אב וסב במשרה מלאה, ביצועיסט ממדרגה ראשונה שעושה לנו חיים הכי קלים שיש”.
חותם הגולן – אשרי הגפרור שהיה לעיר
חותם בגולן הינו עיטור חדש, אשר מעניקה קהילת הגולן זו הפעם הראשונה לאדם מתושבי הגולן, שהצליח(ה) לייסד ציונות מתחדשת, חזון ושליחות לאומית. המגישים והחותמים על דבר האות, אשר סמי היה הראשון לקבלה, היו אלי מלכה, ראש המועצה האזורית גולן, דימי אפרצב, ראש המועצה המקומית קצרין ויהודה הראל, מקים ועד יישובי הגולן.
בדבר האות נכתב: “למייסד ובונה קצרין – שמואל סמי בר לב, במלאת שנה לפרישתך רואים אנו זכות גדולה להוקיר מעשיך וחותם אישיותך ברמת גולן ובבירתה קצרין:
סמכת ובטחת בהתיישבות בגולן, אליה הצטרפת כחלוץ בקיבוץ הראשון, מרום גולן, וכמייסד ההתיישבות העברית בעיר המחוז קוניטרה.
מאדמת הבזלת חשפת את אוצרות הגולן, להם הקמת משכן מפואר לעברו של היישוב היהודי המשגשג.
ידעת להוביל את המוני ישראל למאבק מתמשך נגד מסירת הגולן, 19 ימי רעב אל מול גמלא למען ירושלים.
בדחילו ורחימו הדלקת גפרור, אשרי הגפרור שהיה לעיר, והקמת גרעין עירוני, ראשון בתולדות המדינה, שייסד את קצרין.
ראית חזון ומיששת אותו בהקמת עיר מודרנית, כמרכז להתיישבות הנסמכת עליה.
לא שקטת ולא נחת עד שפרצת דלתות והבאת תקציבי עתק לחינוך ולבריאות, לתעשייה ולמיזמים, לעולים ולרווחת כלל התושבים.
ברוך תהיה על שבנית עיר פלורליסטית במרחבי הטבע, שמטפחת את תושביה, עולים וותיקים, חילוניים ודתיים.
רק אני והעבר היהודי של כולנו
החלק הפחות מוכר של סמי משתרע על פני 12 שנותיו הראשונות בגולן, עת הגיע בינואר 1968 והצטרף למקימי מרום גולן אשר קבעו מושבם בקוניטרה.
רמונה בר לב: “ראשית שובץ סמי בענף הבקר של מרום גולן, רכב על סוסים וכתב שירים ברוח פיוטית. באותם ימים הועסקו תושבי המקום בסקרים שונים, סמי הועבר לסקר קרקעות בגולן, זה לא דיבר אליו והוא צורף לחולית סקר ארכיאולוגי בראשות פרופ’ דני אורמן, יחד עם הד”ר משה הרטל, שהיה אז פשוט קלמנובסקי. מדוע? כי היה לו רשיון נהיגה…”.
יצחקי גל מסביר כי “מדובר ב’סקר הכפרים’, אשר נמשך ארבעה חודשים. באותם ימים הרס מינהל מקרקעי ישראל כפרים בגולן, אך קודם לכן עשו סקר לראות אם יש בהם עתיקות, בתים שלמים או חלקים ארכיטקטוניים כמו עמודים, משקופים, כתובות, תבליטים, כדי להציל את העתיקות מפני הריסה או שוד. כך למשל הצלנו את בתי רמסניה שעומדים עד היום להנאת כולם. במסגרת הסקר היו תגליות חשובות ביותר, למשל הכפר דביה שיש בו בית כנסת, גם בתי קצרין התלמודית עומדים עד היום הודות לסקר. חשוב להדגיש שפעולה זו הצילה המון שרידים ארכיאולוגיים מהתקופה הביזנטית, תופעה מאוד ייחודית לגולן, שעמדו מאז אותה תקופה. ללא הסקר היו הורסים אותם או בוזזים את התבליטים, הכתובות והמנורות”.
בתום הסקרים מונה סמי כעוזר קצין מטה ארכיאולוגיה בגולן, כעובד רשות העתיקות עד 1980. יש מי שזוכר כי את כל הישיבות של קצרין שהולכת ומוקמת, ניהלו בג’יפ של הרשות.
בשנת 1969 עם נישואיו לרמונה הוא עזב את הקיבוץ ובני הזוג עברו לבית פרטי בקוניטרה. סמי חפר בחספין וחשף בה את הכנסיות ורצפות הפסיפס היפהפיות, בג’וחדר ובאתרים נוספים וכמובן בחפירות בקצרין העתיקה שהחלו בקיץ 1970 בניהול פרופ’ דני אורמן. בפאחורה הוא גילה את תעשיית החרס בגולן והגה את הרעיון שיש “חרס גולני”. במחקר שנערך בידי פרופ’ חיים בן דוד הסתבר בדיעבד שצדק.
הרעיון להקמת מרכז עירוני ומיקום העיר קצרין במרכז הגולן הוצע על ידי מתכנני הסוכנות ובראשם עוזי גדור כבר בקיץ 1968, כמפגש של שני צירי כבישים – יהודיה וציר המפלים שלא היו קיימים עדיין. רק בשנת 1973, בכינוס ועד יישובי הגולן במקלט במרום גולן, הציע אלי זיו, היום תושב קשת, לממש את הרעיון ולהקים את בירת הגולן במרכז הגולן.
סמי התגייס וכל השאר, באמת היסטוריה.
