25 שנה הוא מסתכל על העולם דרך עדשת המצלמה. זוכר את העניינים עוד מהזמן שהכול היה אטי ואנלוגי. אוהב חומוס והיסטוריה. האורח שלי לשבת הוא עופר בלאנק
קצת על עצמך:
“בן זוג של מיכל, מורה לתנועה ולומדת לתואר שני באקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים.
אבא לגד, יותם, ליהיא ושחר. גרים במושב אלי-עד.
“סקרן, אוהב טבע, מרחבים, אנשים ממגזרים שונים, אשר מרכיבים את החברה בישראל.
מהם אני לומד המון על מנהגים ותרבויות ואותם אני פוגש במסגרת עבודתי כצלם.
מבחינת עיסוקי ותחביביי, הגולן מושלם בעיניי”.
“הצלחתי להפוך את התחביב למקצוע. הצילום עבר ועובר תהליך מרתק מחדר החושך והכימיקלים לצילום דיגיטלי ורשתות חברתיות. מרגיש בר מזל שיכולתי להיות בתפר בין צילום אנלוגי לדיגיטלי”
עיסוק:
“ב-25 השנים האחרונות, כל כולי בצילום, עוד מהזמן שהצילום היה אטי ואנלוגי. אני גם מרצה לצילום, מעביר סדנאות, אוצר, מציג בתערוכות ועוסק בצילום מסחרי. הצלחתי להפוך את התחביב למקצוע. הצילום עבר ועובר תהליך מרתק מחדר החושך והכימיקלים
לצילום דיגיטלי ורשתות חברתיות. מרגיש בר מזל שיכולתי להיות בתפר בין צילום אנלוגי לדיגיטלי.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי ברמב”ם בחיפה ועד גיל 3, גרנו בקריית חיים. משם, עברנו לכפר חרוצים אשר נמצא בשרון ואת שנות ילדותי העברתי בטבע וספגתי את ריח האדמה.
“אחרי הצבא, עברתי לירושלים ללימודי צילום, שם פגשתי את מיכל. לאחר 10 שנים בירושלים עברנו לקיבוץ צבעון בגליל העליון ולפני 5 וחצי שנים, הגענו לאלי-עד. אין לנו צל של ספק שבחירתנו לקבוע את ביתנו כאן הייתה טובה, מרגישים מאושרים בגולן, בכלל ובאלי-עד, בפרט”.
איך נראה יום שישי שלך?
“חלק מימי שישי מוקדשים לצילומים וסדנאות. במקום להעביר את הזמן בבוקר במיטה אני קם בשעות לא קונבנציונליות, אבל אני לא מתלונן, כי אהבתי לצילום, להגיע ללוקיישן באור ראשון, לראות את הזריחה, כל זה גובר על עוד כמה שעות שינה.
“כשאני לא מצלם, יום שישי מוקדש לבית, למשפחה. מבשלים ביחד ומכינים את השבת. כי מי שטרח בערב שבת… ואז, אחר הצהריים, פוסקים מכל מלאכה ומתמסרים לשעות הכי כיפיות של השבוע”.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“מפנקים את עצמנו בארוחה חלבית, בהתייעצות עם הילדים. סלטים מיוחדים ובריאים, תבשלים ביתיים וריחניים, מיני מאפים, כוס יין אדום לקידוש וקנקן צ’אי לפי מיטב המסורת, המכיל ג’ינג’ר, קינמון, ציפורן והל”.
איך נראה שולחן השבת שלכם?
“שולחן חגיגי המלא מכל טוב, אווירה נינוחה והתכנסות המשפחה לאחר שבוע של לימודים ועבודה, זמן איכות, שטוען אנרגיות חדשות לקראת שבוע חדש”.
זיכרון ילדות משבת?
“בימי שבת, היינו מטיילים המון ובמיוחד זכורים לי טיולים רגליים עם המשפחה בשדות החקלאיים של המושב. ניחוח הפרדסים, עצי הפקאן הגבוהים, מטעי האבוקדו ושיחי הרותם, שכיסו על הברושים, שבתור ילדים נהגנו לטפס עליהם עד לצמרות העצים. היינו ילדים וזה היה מזמן… עד היום, כשיוצא לי להגיע לשדות המושב, עולים לי זיכרונות הילדות המאושרים והריח המיוחד של הטבע מסביב”.
ספרים/ עיתונים בשבת?
“בדרך כלל לא קורא עיתונים, נגמלתי. פה ושם באינטרנט, כדי להתעדכן במה שקורה בשכונה. משתדל לקרוא הרבה ספרים. סיפורת וספרי עיון. אוהב את אלה המחיים תקופה מסוימת בהיסטוריה. לאחרונה, סיימתי לקרוא אוטוביוגרפיה מדומיינת על תקופת הנרי השמיני, באנגליה של המאה ה- 16, מרתק בעיניי. למזלנו, ספריית בני יהודה קרובה אלינו”.
מה הכי כיפי בשבת שלך?
“לנוח מהשגרה, להיות עם מיכל והילדים. לשבת על שפת הכנרת לקראת שקיעה, לטייל ולהכיר מקומות בגולן ובעיקר לכבות מתגים, לא לחשוב על עבודה ומטלות היום-יום”.
מאכל אהוב במיוחד?
“האמת? חומוס. המרקם הקטיפתי המענג עם פיתות חמות, עדיף מלאות, עושים לי את זה.
מכיר מקומות קטנים וייחודים אשר עושים את החומוס בעצמם בעיר העתיקה בירושלים, עכו ונצרת… טוב, זאת לא חכמה, הם נחשבים מעצמות חומוס וגם בקצרין שלנו ישנם כמה מקומות מעולים”.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“אנשי העלייה השנייה. א.ד גורדון, אלכסנדר זייד וחבריהם, כמה חבר’ה הזויים שהגיעו למקום שומם, אוכלוסייה עוינת, אקלים חם, מחלות והצליחו לעשות את הבלתי ייאמן”.
בשעות הפנאי מה עושה?
“עוסק בדברים שאני אוהב. עובד בגינה, זאת התרפיה שלי, קורא, מקדיש זמן לעצמי
ומצלם להנאתי”.
מהו החלום שלך?
“טיול בקרוואן בארץ. לקחת שנה חופש מהחיים, לטייל, לצלם ולהיפגש עם אנשים”.
מה אתה הכי אוהב בגולן?
“יש משהו בגולן שקשה להסביר במילים. לא יודע מה, אבל אני אוהב. אולי אני מצליח להעביר את המשהו הזה בשפה חזותית. האווירה של הספר הפריפריאלי, הנוף הפראי, המרחבים, האנשים, המזרח, ההיסטוריה של אלפי שנים…
“כל זה מביא אותי לידיעה שהגעתי למקום הנכון”.
