כבישי גישה לרבים מהיישובים בגולן סובלים מחוסר תחזוקה. האם זו קבלת הפנים שאנו רוצים להעניק לתיירים ולתושבי ההרחבות? במועצה מדגישים כי למרות העדיפות לחינוך וחירום, נושא התשתיות בהחלט מטופל וזאת על-פי תכניות עבודה וגיוס תקציבים
יהודה גליקמן
לפני שבועיים פורסם תקציבה הבסיסי של המועצה האזורית לשנת 2016 בסך כולל של כ-135 מיליוני ש”ח. למה בסיסי? כי בד”כ הוא נגמר בתוספות של כ-20% מעבר לכך. נדמה שבשנה שעברה הוא הסתיים בסכום של מעל 165 מיליוני ש”ח (כל הכבוד).
הרבה יעדים חשובים הוזכרו בתוכנית התקציבית אולם אף מילה על יעד תחזוקת התשתיות ביישובים.
מקרה א: אחד הרחובות הראשיים במושב נוב, “דרך הדבש החלב” נמצא במצב רעוע ביותר כבר כ-15 שנים (!). כביש חשוך עם מלא מהמורות ושלוליות ומידי יום בו צועדים ילדים ותושבים רבים לתפילות ולהסעות. בכל התקופה הארוכה הזו, מושב נוב חוזר ומבקש לשקם את הכביש אבל בכל פעם מביאים קבלן שסותם כמה חורים עד לחודש הבא. אני יכול להעיד כי לפני עשר שנים, בשנת 2006 נכחתי באסיפה בנוב עם ראש המועצה שהבטיח אישית, קבל עם, לפתור את בעיית הכביש הספציפי הזה. לפני כמה שנים היה פרויקט שיקום כבישים גדול ומשותף של משרד החקלאות (יש אפילו שלט “תודה” למשרד החקלאות כאילו מדובר בתרומה של נדבן ידוע), אולם לכביש המרכזי הזה לא נשאר תקציב.
ברור שבכבישי מושב נוב נוסעות משאיות עמוסות חלב, והיישוב שלנו כנראה גם ממוקם באזור ביצתי בו יש תזוזות קרקע המאיצות את הבעיות אולם עם זה המועצה צריכה להתמודד.
מקרה ב: כבישי הגישה ליישובים היו קרויים בעבר “כבישים ללא אבא”, כי אף אחד לא לקח עליהם אחריות. והנה ממש לפני זמן לא רב משרד התחבורה הסכים שנתיבי ישראל (מע”ץ) יקחו אחריות על כבישי הגישה, וכנראה שלפי סיכום עם הרשויות התחזוקה ע”י נתיבי ישראל תהיה עד 50 מטר משער היישוב. וכך נדהמנו לראות שנתיבי ישראל מתקנים את כביש הגישה לנוב עד 50 מטר לפני השער. הייתכן? כל בקשותינו למועצה לשקם את הכביש עד היום לא נענו.
המקרים הללו אמנם רק ממושב נוב ואינני מכיר לעומק את הבעיות ביישובים אחרים אולם אפילו אם הבעיה רק אצלנו (מה שאינני מאמין – רק אתמול נכנסתי לנאות גולן וכביש הכניסה מהשער הראשי מלא מהמורות) לא יתכן המשך המצב.
ראוי שהגישה לכל בית ו/או עסק תהיה תקינה ומוסדרת.
עיקר הבעיה לדעתי הוא “שינוי דיסקט”: אנו עומדים לפני שנת החמישים לגולן ב”ה וממצב ראשוני של שלב ההקמה (שלווה באי וודאות עשרות שנים) עברנו לשלב הוותיקות בו היישובים הדורשים תחזוקה ממשית ויסודית בדיוק כמו בבתים שבנינו לפני כמה עשורים.
כבר פרסמתי בעבר כי לפני כ-15 שנה עמד התקציב השוטף של המועצה על כ-65 מיליוני ש”ח ובהנהגתו של אלי מלכה ורפי גזבר המועצה נוספו מאז כ-100 מיליוני ש”ח לתקציב השוטף, כך שהשאלה היא למה מייעדים את התקציבים? מרשים יותר לנצל תקציבים להשקעות חשובות בתחומי החינוך והפיתוח כי זה מתקבל טוב יותר בציבור מאשר סלילת כביש או מדרכה, אולם זה אינו יכול לבא על חשבון התחזוקה. ישנם עשרות רבות של רשויות מקומיות במדינה שמקפידות על תחזוקת תשתיות נאותה ואין להם תקציבים יחודיים כמו לנו כי זו חובתם הבסיסית והפשוטה.
זה גם לא חוכמה להשקיע מיליוני ש”ח בשכונות הרחבה וכפרי תיירות כאשר כבר בכניסה כל אורח לומד על גופו את המצב לאשורו.
כולנו מעריכים את עבודתו של ראש המועצה ביזום פרויקטים משותפים וגיוס תקציבי ענק לתשתיות (החטיבה להתיישבות, משרדי הביטחון,השיכון,החקלאות ועוד…) אולם לא יתכן שכביש גישה לבית/עסק לא יתוחזק בגלל היעדר פרויקט חיצוני. זו אחריות ישירה המועצה.
לפני כמה שנים אמרתי במליאת המועצה כי השיטה בה נדרשים היישובים לממן 20% כ”השתתפות עצמית” אינה נכונה. ברור שהמועצה מוצאת פתרונות “יצירתיים” בנושא זה למימון חלקם של יישובים שאין להם הכנסות, אולם השיטה הזו אינה נכונה כי חובתה הישירה של הרשות לתחזק תשתיות באופן מיטבי מבלי לגבות מס נוסף מהתושבים. בנוסף השיטה כבר גורמת לאי שוויון בין יישובים שיש להם אגודות חקלאיות חזקות לשאר היישובים ויש דוגמאות רבות לכך.
המס שאנו משלמים למועצה (ארנונה) אינו קשור ואינו מותנה בשירותים שאנו מקבלים מהמועצה אולם בדיוק כמו ש-98% מתושבי הגולן משלמים את הארנונה באופן תקין כך אנו מצפים שהמועצה האזורית תדאג לתחזוקה בכל יישוב ללא יוצא מהכלל.
אני קורא למועצה לשלש את תקציב שיקום התשתיות.
תגובת מועצה אזורית גולן:
מדי שנה עוברים תשתיות כבישים ביישובי המועצה שיקום ושדרוג בהתאם לתכניות עבודה וגיוס תקציבים. ביישוב נוב עצמו הושקעו מיליונים רבים בשיקום תשתיות מרכז היישוב. בשנים האחרונות ובשנת 2014-5 נעשו ונעשות עבודות תשתית בכבישים פנימיים וכבישי גישה ביישובים רבים ביניהם חיספין, קשת, מרום גולן, נטור, כנף, אודם, גשור, נאות גולן ובקרוב גם באבני איתן והיד עוד נטויה, ובימים אלה מוגשות בקשות לשנת 2016. אבל בראש ובראשונה, ההתמודדות העצומה היא לענות לצרכים ההכרחיים של קהילה צומחת גדלה ומתבגרת ולשם מופנים באופן מובהק המשאבים:
בינוי מעונות יום, גנים, כיתות לימוד ובתי ספר, מועדוני נוער, בתי קהילה ומועדון אזורי לגיל השלישי, מתקני משחקים, פעילות תרבות וקהילה, פיתוח מערכת חינוך מצוינת, קידום התעסוקה ועוד ועוד, לצד השקעות גדולות מאוד בתחום הביטחון והחירום. בסדרי העדיפות בין כביש פנימי ביישוב אל מול מועדון נוער או פעוטון, אנו מפנים את עיקר מאמצנו להקמת מבני הציבור והנושאים הנוספים שצוינו ועוד רבים אחרים שעומדים לפתחנו.
