חג הפסח מייצג יציאה מעבדות לחירות, ומסתבר שגם הספורט, או הפעילות הגופנית יכולה להוציא אותנו מעבדות לחירות. יש הרגלים וסוגי מזון שאנו למעשה עבדים שלהם, ומתקשים מאוד להשתחרר מהם ללא סיוע. הפעילות הגופנית יכולה להציל אותנו
נעם ברדא
“מה נשתנה?” זו השאלה הכי מפורסמת בערב ליל הסדר, פסח הגיע ובישר על בואו של האביב. כמו בכל שנה עולות עוד שאלות מעניינות – מה כשר לפסח, מה לא כשר, מה אסור בחג ומה מותר. חג הפסח מסמל את היציאה של עם ישראל מעבדות לחירות, מעוני לעושר, העושר הזה מתבטא בעיקר בסעודות החג הרבות. ליל הסדר, חג ראשון, וחג שני. ואיך אפשר בלי המצות?
אז איך שומרים על הגזרה בחג הפסח? משתדלים לעשות ספורט, ואם לך לא מסתדר, אז יש את הילדים. הרי ה”הגדה של פסח” מאפשרת לבחור באופציה נוספת, הלא היא “והגדת לבניך”. אז פנינו אל המומחה, נעם קן
תאר את הקשר שלך לדבר הזה שנקרא ספורט.
“בהתחלה זה היה בתור תחביב. אתה יודע, בריאות, לשמור על עצמי. אני לא אוהב להשתמש במילה ספורט, זה משהו רחב מידי. אני מעדיף לומר פעילות גופנית. זה משפר לך את איכות החיים בצורה משמעות. ואז הגיע הצד המקצועי, כשהחלתי לעסוק בזה כמורה לספורט. ככל שאתה לומד יותר את המקצוע שלך אתה מבין כמה הוא משמעותי וחשוב.”
איך מאמצים אורח חיים כה קפדני?
“ברגע שאתה מאמין בזה, זה הרבה יותר קל. אני פועל מתוך שגרה. בעיניי אורח החיים הזה הוא שגרתי, מובן מאליו. זה לשמור על עצמך ועל הסובבים אותך. כשאתה מתפקד בצורה טובה, כולם מרוצים.”
בבית הדתי ההכנות לפסח בולטות הרבה יותר, איך משלבים את 2 הרצונות?
“בסך הכל בחופש, זה או שאתה ביום בעבודה או שאתה מנקה בבית. את האימונים בכל מקרה אתה עושה בשעות מאוחרות או מוקדמות. לפני שאתה יוצא לאימון בלילה אתה מחיוב להשכיב את הילדים לישון. בכל מקרה, זה לא בא על חשבון השגרה היומית. בבוקר בדרך כלל אני עושה אימון ריצה, אז השעה בה אתה קם תלויה בסוג האימון או באורך הריצה.”
ספר לנו על כל העיסוקים שלך.
“זה בעיקר מורה לחינוך גופני. אני מורה בבית הספר ב’קשת’ לתלמידי בית הספר היסודי. כאן בקצרין במתנ”ס אני מדריך התעמלות מכשירים. פה בגנים הדתיים, אני מורה לחינוך גופני גם לגיל הרך. ברמה האישית יש לנו קבוצה של מתעמלים, אתה יודע קצת ריצה קצת תרגילי כוח. בקיץ נוספים גם אימוני שחייה, ויש לעיתים רחוקות אימוני שחייה גם בחורף. אבל בקיץ זה קורה הרבה יותר.
“גם באלוני הבשן אני מדריך את חדר הכושר של הישיבה התיכונית. בדרך כלל בחופש הגדול אני עובד עם ילדים ברמה האישית, תלוי בבעיה הנוכחית של הילד. יש לפתח כוח, יש ילדים עם עודף משקל, או עם חוסר קואורדינציה. הכול תלוי במקרה הספציפי.
במשך השנה אני עובד גם עם ספורטאים שמתחרים בסופו של דבר בצורה ייצוגית, מה זה עובד? מכין אותם גם ברמה האישית, גם ברמה המנטלית, וכמובן גם ברמה הספורטיבית.”
לבני ישראל היה את פרעה, איזה אויב יש לספורט?
“לצערנו האוכל הבריא הוא גם יותר יקר וגם גוזל זמן רב יותר מאשר אוכל לא בריא. אתה רואה לחם מלא שעולה לפעמים כמעט כפול, ואתה מבין שאולי יש עוד בעיה, שאורח חיים תזונתי ובריא יכול לעלות גם יותר כסף וגם לגזול יותר זמן. אבל לדעתי ההפרעה של הספורט היא ללא ספק עולם הטכנולוגיה והמסכים. הילדים אוהבים מחשבים, אוהבים לצפות. זה לא פשוט להתמודד עם הדבר הזה, כי סביב זה בעצם סובב העולם היום. ילדים מעדיפים לשחק היום במחשב ולא לצאת לשחק כדורגל בחוץ למשל.”
פסח מייצג יציאה מעבדות לחירות, איך אתה ממליץ למישהו לצאת לאורח חיים ספורטיבי?
“יש גירויים שאנחנו בעצם כפופים להם. למשל ההבדל בין אוכל טעים לבין אוכל בריא לפעמים יכול להיות הבדל קטלני. זה ממש לאמץ שגרה, זה לקום מוקדם במקום להמשיך לישון. בסופו של דבר הכול מתחיל ונגמר בראש לדעתי. ‘אם יש לך מטרה אתה צריך לוותר על ההנאות הקטנות של החיים’, אני מאמין מאוד במשפט הזה. קשה ליישם, אבל שזה קורה אתה מרוויח.”
“והגדת לבניך”, כבר חושב איך ליישם את זה עבור הילדים?
“מהזווית שלי זה יכול להיות עניין של חיים ומוות. ילד שלא עסק בפעילות גופנית בתור ילד יכול להזיק לשיווי המשקל, לקואורדינציה, ולחיזוק העצמות. מתבגר יכול לפגוע לעצמו בכוח. כשאנחנו מדברים על אנשים בוגרים, זה מורכב הרבה יותר ויכול להיות חמור הרבה יותר. אני ברמה האישית רואה את גילאי 1-25 כחלון הזדמנויות, הרי הגוף מתפתח ובעצם בשנים האלה אתה מבשל לעצמך את מה שתאכל, כמורה לספורט אני מקפיד מאוד להעניק לילדים תרגילי כוח ותרגילי כושר, ברוב הפעמים הילדים יעדיפו כדורגל או כל משחק כדור, אבל בסופו של דבר זה בשביל הילדים.”
לסיום?
“אני אחרי תואר ראשון בחינוך גופני. למדתי פה באוהלו, וכעת אני בעיצומם של הלימודים לתואר שני, הפעם במכללת “ווינגייט”. אני חושב שצריך להעלות את החינוך הגופני למודעות הרבה יותר גבוהה. אנחנו נמצאים בעידן ששעתיים חינוך גופני לילד זה לא מספיק, הם יושבים המון ופועלים פחות, כהורה, וכמורה הייתי מעוניין שהפעילות הזו תוגבר. תודה לאשתי על השעות שהיא מבלה עם הילדים אחרי צהריים בזמן השיעורים והאימונים, תודה לכל המתאמנים והתלמידים הסובבים אותי, אני מקווה שאני מסב להם הנאה. כי סך הכול ספורט זה צריך להיות בילוי והנאה נטו, מעבר לפן הבריאותי. זה לא צריך להיות סבל. מי שלא ישמור על הגוף שלו ועל הבריאות שלו, יישאר בסופו של דבר במצרים, הרי המטרה שלנו בסוף היא להיות בני חורין.”
