לפני חודשיים יצא לדרך פרויקט “חיים בגולן”, שבמסגרתו מקווה היוזמת, אטל גור מגבעת יואב, לכתוב את ההיסטוריה של מתיישבי רמת הגולן, מתוך סיפורי האנשים עצמם. הפרויקט נעזר בתוכנת אינטרנט, המתעדת זיקה וקשר בין הסיפורים האישיים
דניאלה שאול
במה נבדל סיפור חיינו מסיפורם של רבבות אחרים? בכך שבכל פסיעה כאן, כל מגע מרפק, כל קימה בבוקר, בכל אגל זעה או דמעה, כתבנו את הגולן, בצלמנו ובדמותנו.
הגולן הזה לא היה כאן מעולם עד שהגענו, אנחנו יוצרים ומשנים אותו כל דקה, ולכן סיפור חיינו הוא אך סיפורו וגם להיפך – נכון. אנחנו והגולן, כבר 45 שנים, מפותלים הדדית זה בזה.
את הייחודיות הזאת מבקשת היום אטל גור לאצור, לכנס אל תוך מילים, תמונה וצליל, באמצעות סיפורי חיינו המיוחדים, אותם היא מכנה “חיים בגולן”.
גור, מורה להיסטוריה, מראשוני גבעת יואב, חולמת כבר זמן רב את רעיון כתיבת סיפור הגולן מתוך סיפורי מתיישביו. הודות ליוזמתה, הפך החזון לפני חודשיים למיזם פועל, בעזרת מתנ”ס גולן ובהובלת אריאלה ווייל, מנהלת המחלקה למבוגרים ואף הודות לתוכנה אינטרנטית, שמאפשרת תיאור מפורט של אירועי החיים, באמצעים ויזואליים מגוונים.
עוצמת הסיפור, כמשמעות לחיים
“כמי שמודעת לעוצמת הסיפור הלאומי ועוסקת כבר שנים רבות בהוראת היסטוריה, אני מכירה מאוד בחשיבות הסיפור למציאת משמעות לחיים”, פותחת גור בתיאור היוזמה המיוחדת.
גור: “שנים רבות אני חושבת על כתיבת ההיסטוריה של מתיישבי רמת הגולן, מתוך סיפורי האנשים עצמם. הרי יש משהו מסקרן ומעצים בתיאור חיי היום יום, ההחלטות והמעשים של אנשים שיוצרים את הקהילה; האנשים שיצרו מפעל התיישבות מצליח כמו ההתיישבות בגולן בכל קנה מידה.
“ללא טכנולוגיה יישומית זו היתה נשארת הזיה, עד שנתקלתי לפני שנה בתוכנה מצוינת ומאתגרת, שמאפשרת תיעוד וכתיבת סיפור עשיר, הסיפור המינורי של האדם שעזב את המרכז ומחליט מה הוא עושה בבוקר למחרת, איך הוא מגדל את ילדיו ואף שומר על הערכים בדור השני והשלישי.
“התוכנה, שפותחה בידי צבי אפל, שומרת על זיקה וקשר בין הסיפורים האישיים, שייכתבו בידי התושבים, לבין הסיפור של הקהילה, מחברת ומשתפת אנשים באופן משמעותי, בניגוד לכתיבה אינטימית פואטית למגירה.
הכוונה והתקווה היא שתוך שלוש שנים יעמוד ארכיון אינטרנטי שלם של מתיישבי הגולן לרשות כל השותפים והמעוניינים, עשיר בסיפורי חיים משמעותיים ומעניינים; ארכיון שממשיך לחיות, להשתנות ולהתפתח בהתאם לרצון הכותבים המשתתפים בו”.
כיצד אמור מיזם הכתיבה להתנהל טכנית? בבתי התושבים? במרכזים?
גור: “בשלב ראשון יתקיים הפרויקט בשמונה יישובים מדרום הגולן: מעלה גמלא, רמות, גבעת יואב, בני יהודה, חיספין, רמת מגשימים, נוב ואבנ”י אית”ן. צוות היגוי של רכזים יישוביים ובו נציגים מכל יישוב שייכנס למיזם, כבר פועל מזה חודשיים להכנתו.
בנוסף, נצטרך להקים מבנה ארגוני מתאים, כי אין לנו ממי ללמוד. למרות שברחבי הארץ כבר נערכת כתיבה מעין זו, לסדר גודל כזה אין דוגמה בשום מקום בארץ.
“בכל אחד משמונת היישובים השותפים עד כה, מתגבשת קבוצה של עד 14 כותבים.
במפגש הראשון עימם יובהר התוצר הרצוי, יוצגו התוכנה, האידיאולוגיה והפרקמטיה. אחרי המפגש עוברים המשתתפים לכתיבה בביתם הפרטי, בסיוע תמיכה טכנית של צבי אפל, מפתח התוכנה. בהמשך יתקיים מפגש נוסף, בו ייבחנו התוצרים, יתקיים אירוע סביב העניין ובתום שלושת חודשי כתיבה ועבודה רבה יתקיים מפגש מסכם.
“למרות העבודה הפרטנית, תישמר זיקה בין האנשים, שכן תוך כדי עבודה והפקת מוצר אופטימלי מתקיימת גם עבודת כתיבה קבוצתית בתוך הקהילה. המטרה היא להוציא מהאנשים סיפורים יפים, שהכתיבה תהיה איכותית, שלא תסתפק ב’באתי’, ‘הלכתי’, ‘ראיתי’.
תוך כדי הכתיבה נרצה גם לפרסם סיפורים מיוחדים, הרי אנחנו הולכים לקראת שנת החמישים בגולן בעוד חמש שנים, והמיזם בכללותו יימשך לפחות שלוש ארבע שנים.
“כמובן, כל מי שהנושא קרוב לליבו ומעוניין להצטרף לצוות ההיגוי מוזמן ברצון, גם מיישובים אחרים. בהמשך יצורפו לתהליך הכתיבה כל יישובי הגולן.
“לשאלתך באשר לקצרין, אחרי שנדע שיש לנו תשובות לכל הנושאים ונייצר את הדינמיקה, אין ספק שקצרין היא חלק מהענין והייתי מתחילה עם סיפורי הווטרנים. זו רק תחילתו של מסע מרתק.”
האם נועד גם מקום לנוער, לצעירים, בכל המיזם?
“כבר דיברתי עם ד”ר עופרה שטיין, מנהלת ‘נופי גולן’ על כך שזה יהיה חלק מהמחויבות האישית והיא מאוד התלהבה. לא העלנו זאת מעשית כי אנחנו עדיין רוצים ללמוד את הדברים. יתרון נוסף שמסתמן באשר לקשר עם הנוער ודור ההמשך, היא האפשרות לגישה לתוכנה ולסיפורים מכל מקום בעולם. ילד שגר בקנדה יכול להיכנס ולראות את סיפור המשפחה.
“עלה גם רעיון ל’שדך’ לתושבים הכותבים חיילים שמשרתים כאן באזור, בתיאום עם המפקדים. כך ניתן ליצור גם בקרבם היכרות בלתי אמצעית עם אנשי הגולן. שוב, אלה רעיונות שעדיין לא חשבנו עליהם באופן מעשי.
“אני רוצה להיכנס גם לדור הצעיר יותר עם הסיפורים שלו, אך אלה כבר פנטזיות. בואו נתחיל עם המחזור הראשון, נראה את הסיפורים, את התוכנה, התמיכה. יש כאן משהו יחודי, גם מפתח התוכנה אמר שאין כמו הגולן בארץ”.
מה עשויה להיות תרומתו של פרויקט “חיים בגולן”?
“יש כאן שלושה מעגלי תרומה – המעגל הפרטי, היישובי והגולני. מבחינת מעגל אישי, יצירת התיעוד הקהילתי מהווה הזדמנות לכל אחד ואחד מאתנו לספר לעצמו ולבני משפחתו את סיפור חייו. בדרך זו תיבחן המשמעות שאנו נותנים למכלול העשייה רבת השנים – סיפוק מהישגים וממטרות שהושגו, חשבון נפש, שיתוף הקרובים לנו, העברת הערכים, המורשת האישית והמשפחתית שהתבססו עם השנים, בניית אופק לחיים בהמשך. מחקרים רבים מצביעים על כך שפעילות מסוג זה נותנת העצמה רגשית רבה.
מבחינת התרומה לקהילה ניתן למנות היבטים כמו חיזוק הלכידות החברתית על ידי היכרות עם סיפורי השכנים; מפגשים להעלאת אירועי מפתח של היישוב, העלאת פועלם של אנשים מיוחדים שחיים וחיו בינינו ובחינת המשמעות של העשייה המשותפת, כמו גם קיום סדנאות לכתיבה מעמיקה יותר של סיפורי החיים.
מבחינת התרומה לגולן, לקראת חגיגות שנת החמישים בגולן, סיפורי החיים האישיים ייצרו את “הסיפור הגדול” – פסיפס מכלול מעגלי עשייה המורכב מטקסט, צילומים, מידע ברשת, מפות, קבצי נתונים, קול, וידיאו. כל מסלול שיתואר בטקסט, מקושר אף למפת לווין שמופיעה על דף התוכנה.
המיזם יאפשר בניית בסיס נתונים למחקרים בתחומים שונים – למכוני מחקר ולתלמידים – הזדמנות למחקר של ‘היסטוריה מקומית’, המכילה סיפורי הקהילה ומקום ולכתיבת ‘היסטוריה אוראלית’ – ענפים חדשניים יחסית בכתיבה היסטורית מדעית.”
איפה המספריים של העורך?
“נתנו את הדעת גם לנושא הזה. אחד הדברים שקבענו הוא מניעת התחשבנויות אישיות, דבר שעלול מאוד לקרות בקהילה קטנה, דבר נוסף שחשבנו עליו, הוא שכתיבה ממעמקי הנפש עלולה גם להביא למשברים ולכן גם דאגנו לליווי ובקרה של איש מקצוע בתחום הרגשי.”
לסיכום, מה לוח הזמנים?
“בתאריך שימסר ליישובים בהקדם, תחל פעילות איסוף החומר והכתיבה, במחזורי כתיבה של שלושה חודשים. עבודתם של הכותבים תלווה בהנחיה ובעזרה שוטפת באיסוף מידע, הגהות וניסוחים. השתתפות בפרויקט אינה מחייבת ידע בכתיבה או אוריינות מחשב, אלא רצון לשתף את כולנו ולספר על החיים”.
