התרבות הכלקוליתית בגולן (כלקוס – נחושת, ליתום – אבן, תקופת נחושת האבן) מוכרת בגולן בעיקר ממחקריה של ד”ר קלר אפשטיין ז”ל. מיהם ומתי חיו, האם ניתן לזהות אצלם דגם יישובי?
אורן זינגבוים
מן התקופה הכלקוליתית (4500 עד 3500 לפנה”ס) נמצאו ברמת הגולן כ-25 כפרים. התקופה הכלקוליתית בארץ ישראל מתאפיינת בכפרים גדולים בהם התפתחה החקלאות, הושבחו הזנים מן התקופה הנאוליתית, שקדמה לה והוחל בשימוש במוצרים המשניים של בעלי החיים, כלומר גידולם לצרכים אלו: חלב, צמר, נשיאת משאות ועוד. הוכנסו טכנולוגיות חדשות בייצור כלי החרס, כשימוש באובניים אטיות והתרחב מגוון הכלים. בסוף התקופה, החלו להפיק נחושת וזהב וכן כלים, תכשיטים וכלי פולחן ממוצרים אלו. מקובל לחלק את התקופה לפי תרבויות ואזורים, אשר לכל אחד מהם מיוחדות משלו, אם במגוון הכלים, האומנות, הפולחן ועוד.
לאחר מלחמת ששת הימים, בזכות מחקרה של ד”ר קלר אפשטיין ז”ל, הצטרף הגולן לרשימת אזורי ההתיישבות הכלקוליתית בארץ ישראל. אפשטיין ביצעה חפירה נרחבת באתר. מחפירתה, ניתן לעמוד על טיב האוכלוסייה, שיטות הבניה, מקורות המחיה, גודל המשפחה ועוד. את חפירותיה השונות פרסמה בקובץ 4IAA.
מבנה המגורים: צורת המבנה הנה אורכית כ-6X15 מטר, כאשר כיוונו מזרח-מערב, בדרך כלל עם כיוון השלוחה. הבתים נבנו בצורת “רכבת”, כאשר הם נושקים בקיר הרוחב. כל מבנה חולק למספר חללים, כאשר אחד שימש, ככל הנראה, כמחסן. פתח המבנים היה בקיר הדרומי, אולי מפני שמש הצהריים, או כדי למנוע כניסת גשם. המבנים רוצפו באבן. לא ברור מה היה קירוי המבנה, אך הסבירות היא כי הייתה לו תקרת מעזבה, כלומר קורות עץ עם קנים ובוץ.
בחלק מן הכפרים, נמצאו 15 עד 35 בתים ובחלקם רק 5 עד 15. ייתכן שניתן ללמוד מכך על גודל המשפחה הגרעינית והמורחבת בתקופה זו וייתכן אף שיש כאן רמז על ההיררכיה היישובית. היישובים מוקמו במרחק של כשניים עד ארבעה קילומטר האחד מהשני.
כל היישובים מרוכזים באזור המכונה שבר שייח’ עלי, הוא השבר הגאולוגי, הכולל בחלקו את הנחלים דליות, גמלא, יהודייה וזוויתן. ממוצע המשקעים באזור זה הוא כ-600 מ”מ גשם בשנה וסוג המסלע והקרקע מאפשר לשמור את המים בערוצים הרדודים, על ידי טרסות/סכרים קטנים ולנצלם תקופה ארוכה לחקלאות.
הקרמיקה כללה מגוון רב וניתן להבחין בברור בכלי האגירה הגדולים, בגוון אדמדם, עם עיטור חבל, קערות, סירי בישול, מחבצות, קדרות ועוד. כן נמצאו כלים רבים ששימשו לעבודה ובהם: אבני ריחיים, קערות, מכתשים, פטישים, משקולות ופלכים לטוויה. נמצאו גם כלי צור רבים ובהם מגרדים, כלים מנוקבים, מרצעים, מקבות ועוד.
אחד מן הממצאים המייחדים תרבות זו הם אלילי הבית מבזלת. לאורך חלק מן הקירות, נמצאו פסלי עמוד קטנים בדמות אדם, או בעל חיים, כאשר בראשם שקע קטן. חלקם נמצאו שבורים, ייתכן משום שהיו מונחים על מדף ממנו נפלו אל הרצפה. לחלק מן הפסלים אף גדול, אשר לדעת אפשטיין ייתכן שמהווה את רוח החיים.
כל היישובים מרוכזים באזור המכונה שבר שייח’ עלי, הוא השבר הגאולוגי, הכולל בחלקו את הנחלים דליות, גמלא, יהודייה וזוויתן. ממוצע המשקעים באזור זה הוא כ-600 מ”מ גשם בשנה וסוג המסלע והקרקע מאפשר לשמור את המים בערוצים הרדודים, על ידי טרסות
החפירה באתר אל ארבעין ליד יונתן
בשנים 2010 עד 2014, נערכה חפירה על ידי מיכאל פרייקמן, מטעם האוניברסיטה העברית, באתר אל ארבעין, הסמוך למושב יונתן ולגלגל רפאים. לאחרונה, התפרסם סיכום החפירה ובו מציג החופר ממצאים נוספים, אשר חלקם לא היו מוכרים עד היום בגולן. בין הממצאים – ארכיטקטורה של בתי חצר, כלי חרס בעלי חיפוי אדום ועוד. עיקר חידושו של המאמר, וזאת מתוך ניתוח חדש של מרחב המבנים, מצביע לדעתו על מכלולים גדולים יותר, בהצגת האופי החברתי קהילתי באור שונה. לא משפחות קטנות הגרות בסמיכות, אלא משפחות גדולות, בעלות ארגון ומעמדות פנימיים. כמובן, שהמשך המחקר יוכל לשפוך אור נוסף על תקופה זו בגולן.
בתמונות: תלמידי מגמת לימודי ארץ ישראל, בישיבה התיכונית חיספין, מנקים את הבית הכלקוליתי, באתר ראסם חרבוש
