עשרת אלפים איש, מהגולן ומקצרין, באו ביום חמישי שעבר, למתחם “צנובר” היפהפה, לחגוג ביחד יומולדת 50 לגולן. את כולם אפפה תחושת שייכות אדירה למפעל ענק, גדול הרבה יותר מסך חלקיו
איך אפשר לסכם רגע שיא שכזה? שיא של שנה שמציינת יובל לגולן, שיא שבו מתכנסים עשרת אלפים איש מהגולן ומקצרין, לצפות במופע היובל המרגש ולהרגיש ביחד חלק ממשהו כל כך גדול. חלק מקהילה מרגשת, ערכית ואוהבת, שכל אחד ממנה הוא חולם שהגשים חלום וביחד נוצר “הסיפור שלנו” – סיפור ההתיישבות בגולן.
לפני כשנה, ביוני 2016 , כינס בפעם הראשונה ראש המועצה, אלי מלכה, ועדת היגוי והטיל על חבריה את המשימה לגבש תכנית אירועים ותוכן לשנת והיובל ובהם את אירוע השיא – עצרת מרכזית לציון שנת היובל. מאז, במשך שנה שלמה, עמלו במועצה האזורית גולן על ההפקה האדירה הזו. משלב הרעיון ועד הביצוע, מדובר בהפקה הגדולה ביותר שהגולן ידע אי פעם. עם תחילת החשיבה על האירוע המרכזי, נבחנו מספר אתרים בגולן לקיום האירוע, ביניהם פארק קצרין, שטח אחמדיה, אמפי גולן ואתרים נוספים. ההערכה הייתה שלאירוע יגיעו כעשרת אלפים מתושבי הגולן וקצרין ולכן הוחלט לקיימו במתחם “צנובר” המתחדש, שהמועצה שיפצה והקימה במהלך השנה האחרונה. אין סמלי יותר מהמקום שבו התקיים האירוע, מתחם “צנובר”. מה ששימש במשך עשרות שנים כסדנת חימוש של הצבא, הוסב למרכז אירועים ותרבות, שהתושבים נחשפו אליו לראשונה בערב המופע.
כבר ממרחק קילומטרים, ניתן היה לראות את הטריבונה הענקית, שהוקמה לטובת האירוע ואת הבמה המרשימה שהתנשאה אל על. אבל שום דבר לא הכין את התושבים לאתר עצמו – ההאנגר הנטוש הפך למתחם מרהיב ולבאי האירוע חיכו עשרות דוכנים של יצרני ואמני הגולן, אשר הציגו את כל הטוב שיש לגולן להציע. מעל 50 דוכנים של תוצרת הגולן, אמנות, חקלאות, טבע, יין, בירה, שוקולד, גבינות, פרחים, ספרות ועוד חשפו את הסיפורים של יצרני הגולן לחוויה מחברת של קהילת הגולן ופרגנו לתוצרת המקומית.
בסמוך לדוכנים הנעימו את זמנם של המבקרים הופעות של אמנים מקומיים- להקת “ג’הבלס” ותאיר גמליאל, עמי נגר ומיכל חוטר והטריו-ג’אז וגם תזמורת בית הספר “מצפה גולן”.
שירת התקווה שסיימה את המופע הייתה אחד הרגעים המרגשים, כאשר קהל של עשרת אלפים איש, יחד עם ילדי הגולן וחבורת “קול ברמה”, שעמדו על הבמה, שרו יחד בגאווה ענקית את ההמנון הלאומי. ואז… עלה לבמה אברהם טל, למופע מלא ומרגש אותו הקדיש לתושבי הגולן וקצרין
במשך שעתיים, עד לתחילת המופע, טיילו האנשים בין הדוכנים ובכל פינה ניתן היה לראות מפגשים מרגשים בין אנשים, קהילה אחת גדולה שכולם כמעט מכירים את כולם. המוני חיבוקים היו שם, זיכרונות מבית הספר, מההגמ”ר, מהמטע ומיתר המקומות שבהם נוצרו חיבורים בקהילה, לאורך השנים יחד בגולן.
בשעה 20:30 החל המופע. לבמה עלתה ילדה בת שמונה, מיה שיין, מאניעם, ושרה לגולן “היום יום הולדת”. אחריה, בליווי מחזה אורות גדול, עלה הזמר אברהם טל על הבמה עם השיר “אורות” וריגש את הקהל בשירה עוצמתית שנשמעה עד קצרין, מנופף בידו להוריו, מנווה אטי”ב, שעמדו בקהל וברקע מאות בלונים מרחפים אל השמים.
לקול מחיאות הכפיים, עלה ראש מועצה אזורית גולן, אלי מלכה, הודה לראשי המועצות הקודמים, איתן ליס ויהודה וולמן והזכיר את משה גרליק זכרו לברכה, ראש המועצה הראשון של הגולן. כמו כן, הודה לראש המועצה המקומית קצרין לשעבר, סמי בר לב ולשותפו, ראש המועצה המקומית קצרין, דימי אפרצב, לנשיא המדינה, לשרים ולחברי הכנסת שהגיעו לחגוג עם תושבי הגולן וקצרין ובירך את הקהל ב”חג חמישים שמח!”.
במחווה מרגשת, הזמין אלי מלכה לבמה את נשיא המדינה, ראובן ריבלין והעניק לו את מטבע גמלא, עליו כתוב “לגאולת ירושלים הקדושה”.
“אני רוצה להציג בפניך מטבע קטן, מטבע מברונזה שנמצא בחפירות בגמלא העתיקה”, אמר מלכה לנשיא. “עד שהחוקר שמריה גוטמן מצא את המטבע הקטן הזה, לא ידעו החוקרים על מה לחמו שם הלוחמים, על מה מסרו את נפשם? מרגע שתגלה המטבע ועליו כתוב ‘לגאולת ירושלים הקדושה’, ברור לנו, אדוני הנשיא, שמה שאנחנו עושים כאן בגולן, זה עבור ירושלים ובשביל מדינת ישראל. לך כבוד הנשיא, יליד העיר ירושלים, אני רוצה להעניק את המטבע הזה”.
שיר שכולו קהילת הגולן
לאחר מכן, נשא דברים דני עטר, יו”ר קק”ל, שהייתה שותפה באירוע ובפיתוח הגולן לאורך השנים. אחרון המברכים היה הרב אהרן איזנטל, מחיספין, שבירך את הגולן ותושביו בברכת שהחיינו.
גולת הכותרת של האירוע היה המופע המרכזי “הסיפור שלנו” – שהורכב גם מסרטונים של סיפורים אישיים, שמבטאים זוויות שונות של קהילת הגולן. הסרט הראשון במופע היה מחווה לעיר קצרין ולסמי בר לב, מקים העיר קצרין וראש המועצה המקומית שלה, לאורך 33 שנה. סיפורים נוספים היו על יעל שלח, שעברה לגור בגולן עם משפחתה בגיל 13 וסיפרה על החוויה האישית של המעבר ועל החיבור והאהבה לגולן. מיכל אורבך, ממקימי חיספין, שסיפרה על הימים הראשונים של ההתיישבות בגולן ואיתי נוביק מכנף, נער בן 18, שסיפר על הילדות בגולן והחיבור של בני הנוער לטבע ולגולן.
כבר ממרחק קילומטרים, ניתן היה לראות את הטריבונה הענקית, שהוקמה לטובת האירוע ואת הבמה המרשימה שהתנשאה אל על. אבל שום דבר לא הכין את התושבים לאתר עצמו – ההאנגר הנטוש הפך למתחם מרהיב ולבאי האירוע חיכו עשרות דוכנים של יצרני ואמני הגולן
בין הסרטונים, היו מופעים של אמנים בני הגולן ותושביו, אברהם טל, “ג’יין בורדו”, גבע אלון וענת מלמוד, יחד עם ילדי בתי הספר, לצד חברי המקהלות הבוגרים. על הבימוי והעריכה של המופע אמון אחד הבמאים הטובים והמקצועיים בארץ, רן צחור והצוות האיכותי והיצירתי, שבמשך חודשים ארוכים יצר יחד עם צוות החמישים של המועצה את “הסיפור שלנו” והצליח לבטא בצורה מדויקת את תחושת המשפחתיות של קהילת הגולן, במופע ברמה הגבוהה ביותר.
הפתעת הערב הייתה מערכון עם אשר בן חורין, נהג המונית הידוע מ”ארץ נהדרת” (יובל סמו), ש”הסיע” ברכבו ברחבי הגולן את ראשי המועצות הקודמים, יהודה וולמן ואיתן ליס, ותושבים נוספים ביניהם, מנחם אורבך ה”קאובוי”, שגב ירבעם מאורטל (יש לו בעיה עם שמות…), ורדה הרשקוביץ, מרמת מגשימים (היישוב הכי הכי… ) והמבין יבין ומי שלא – שיצפה במערכון, בני נוער ותושבים נוספים. המערכון גרר פרצי צחוק מהקהל, שכן נהג המונית לא חסך שבטו מנוסעיו ומהגולן…
הקינוח של המופע היה “שיר היובל”, במסגרתו צולמו במשך חודשים תושבים מהגולן ביישובים, בבתי הספר, בגני ילדים, במפעלים, בארגונים ובמועצה – שיר שכולו קהילת הגולן.
שירת התקווה שסיימה את המופע הייתה אחד הרגעים המרגשים, כאשר קהל של עשרת אלפים איש, יחד עם ילדי הגולן וחבורת “קול ברמה”, שעמדו על הבמה, שרו יחד בגאווה ענקית את ההמנון הלאומי.
ואז… עלה לבמה אברהם טל, למופע מלא ומרגש אותו הקדיש לתושבי הגולן וקצרין. בתום האירוע התקיימה מסיבת ריקודים, ברחבת קבלת הפנים, עד השעות הקטנות של הלילה.
התגובות לא איחרו לבוא: “התרוממות רוח”, “גאוות יחידה גולנית!”, “זו שייכות אמתית”, “גולני ביותר”, “הפקה מרגשת, איכותית, מוקפדת, מצחיקה ומובחרת!”, “כבוד לגולן”, “הפקת ענק!”, “מושלם, גאווה גדולה להיות חלק מהקהילה הזו”. רק תשוטטו ברחבי הפייסבוקים ותראו את ההתרגשות שהותיר האירוע.
מקום בלב
עמיחי אלבה, מנכ”ל המועצה, שעומד בראש צוות שנת החמישים: “בהפקת האירוע היו שותפים רבים, שעשו זאת מכל הלב, למען הערב הנהדר הזה. נודה לחברת ההפקה ‘דה גרופ’ ובראשה קובי יגאלי, מקדמת צבי ורוני פרידמן וכל הצוות הנפלא. לבמאי, רן צחור, שהיה פתוח לכל גחמה של צוות שנת החמישים במועצה והצליח לשקף את רוח הגולן המיוחדת. לצוות ההיגוי הרחב של שנת ה-50, ביניהם תושבים ועובדי המועצה. לכל עובדי המועצה מכל האגפים – ביטחון, תפעול וסביבה, תחבורה, גולן ירוק, חברה כלכלית גולן, לשכה, אגף החינוך, מרכז קהילתי גולן, ‘קולחי גולן’, רישוי עסקים, מחשוב, הנדסה, גזברות, דוברות – תודה לכולכם מעומק הלב על העזרה, ההקמה, ההירתמות, התפעול וגם הפירוק של ההפקה הענקית הזאת. בזכות העבודה המשותפת של כלל אגפי המועצה, האירוע יצא לפועל בהצלחה גדולה. כמובן, אי אפשר בלי להודות ולפרגן למי שעמד בראש המערך של הפקת האירוע – מנהל אגף התיירות, שמוליק חזן, שניהל את ההפקה מהרגע הראשון ועד לפירוק הבמה הסוף האירוע, יחד עם עובדי אגף התיירות שעבדו לילות כימים, מכל הלב והנשמה, בכדי לא להחסיר ולא לשכוח שום פרט. סיימנו את אירוע היובל ואירועים אחרים שהתקיימו במהלך השנה וישנם עוד אירועים נוספים לפנינו, ביניהם אירועים משותפים למועצות קצרין וגולן, לרגל 50 שנה לגולן ו-40 שנה לקצרין. נמשיך לחגוג יחד, כל קהילת הגולן, מתוך אהבה גדולה לחבל הארץ המקסים שלנו”.
שמוליק חזן, מנהל אגף תיירות: “מקום בלב! זו התחושה שיש לי לגולן. זכיתי לנהל ולהפיק את האירוע המרכזי בחגיגות היובל – ‘חלום שהתגשם’. בהפקה הזאת, הרגשתי גאווה גדולה לראות כל השותפים מתלכדים לאירוע יוצא דופן. אירוע מלכד, מכבד ויוצר שייכות למקום שבו אנו גרים. כל זה קרה בזכות הרבה אנשים טובים מהמועצה ומחוץ לה, שנרתמו לעשייה והשקיעו את כל מרצם להצלחת האירוע. הקפדה על הפרטים הקטנים עשו את האירוע מוצלח וגדול.
“תודה אישית לאלי מלכה, ראש המועצה ולעמיחי אלבה, מנכ”ל המועצה, שסמכו ובטחו ובעיקר תמכו ברגעים שהייתי זקוק למשענת”.
אז כדי להגשים חלום אחד ישן, יש צורך במיליון חולמים שלא עוצמים את עיניהם – אתם החולמים, קהילת הגולן, והגולן הוא המקום בלב שלנו.
ניפגש בחגיגות ה-100, לעוד 50 שנה של התפתחות כלכלית, חינוכית, חברתית, תרבותית.
חג 50 שמח!
אירוע של פעם ביובל
מה אומר ומה אדבר – אירוע של פעם ביובל, בכל היבט שהוא…
התרגשתי לראות את נשיא המדינה מכבד אותנו בנוכחותו. מהיותי בעצמי בת לשבט ריבלין, הרגשתי כאילו בשולי אדרתו, מביא אתו קרובִי, הנשיא, את כל משאת הנפש של עליית תלמידי הגר”א, שורשיי בארץ מלפני 200 שנה: “ארץ ישראל נקנֵית בייסורין, היה הגאון מווילנא משנן לתלמידיו, אבל כך היא נקנית ממש”. כשהנשיא דיבר, הרגשתי את “ההר שהיה כמפלצת” שולח ממרחקים ד”ש מחויך לאִמרה הנצחית הזאת.
שמחתי והתרגשתי כל כך לשמוע את אלי מלכה מבקש שיאירו שוב את הקהל, את הרבבה שישבה על הטריבונות. צָפו בלבי כל עצְרות המאבק על הגולן, שהייתי שותפה פעילה בו, בהנהגתו של אלי: ענווה ובוטחת, שלֵווה ומלכדת.
נחנקתי מהתרגשות, למשמע קולו הנרגש של הרב אהרן איזנטל, שהביא אתו את השמים וחיבר אותם אל האספלט החוגג.
לבי האיץ את דופק פעימותיו, עם פעימות המונה האצות-רצות על המסכים, מונות אחד לאחד את הישגינו הבלתי נתפסים בכל תחום כאן; מצגת “משפריצה” גאוות יחידה, יובל של חסדי שמים וארץ.
את כל ההתרגשות הגואה הזו היטיב מכול להוריד אל הקרקע – “אשר בן חורין”, נהג המונית הקורע. עד עכשיו, אני במתח מהסיפור שלא הספיקה ורדה הרשקוביץ לספר על פרוץ מלחמת יום כיפור, ברמת מגשימים. מזל ששמעתי אותו כ-238 פעמים קודם, מחוץ למונית.
ועל הדרך – תודה על הדוכן היפה, עשוי העץ של ארגזי “פרי פסגות”, שקיבלתי למכירת ספרי הגולני “פתאום נולדה”.
לחיי היובלות שבדרך!
אפרת בדיחי, קשת
