עשרות ממייסדי ההתיישבות בגולן התכנסו ב”גיליס” לערב של סיפורים על ראשית ההתיישבות בגולן, זיכרונות, התרפקות על ימים עברו ו”מה נשמע איך הולך אהלן/ זה את זה לא ראינו מזמן…”. התרגשות גדולה
שנת היובל לחידוש ההתיישבות בגולן מזמנת לנו מפגשים, ריגושים וגאווה. האירוע המתואר כאן לא נעשה ביוזמת מטה רשמי כלשהו, אלא הוא יוזמה מן השטח, על טהרת ההתנדבות ובמימון המשתתפים. ב-5.7, התכנסו במסעדת “גיליס”, בנוב, עשרות ממייסדי ההתיישבות בגולן, למפגש רעים ולערב סיפורים וסיפרו את סיפור ראשית ההתיישבות. לאחר כשעה של מפגש בלתי אמצעי ומרגש, התכנסו המשתתפים לערב של התרוממות רוח גדולה. אמנם אני ממש חדש בגולן, רק 33.5 שנים, אך נפלה בחלקי הזכות הגדולה לערוך ולהנחות את הערב המרגש.
ראשון המספרים, הוא מי שהיה ראש וראשון ליוזמי ההתיישבות, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, איתן סט, מגדות. איתן סיפר איך הכול התחיל: החל מההפגזה הכבדה שהרסה את בתי גדות חודשיים לפני המלחמה, ההפגזות ששבו והרסו את מבני הקיבוץ במלחמה ואיך במפגש חברים מקיבוצי גליל עליון, שנערך בגדות, הוטלה עליו המשימה לייסד את ההתיישבות בגולן, כדי לסכל אפשרות של נסיגה. הוא סיפר איך עבר בקיבוצים לגייס מתנדבים ואיך הקיבוצים שלחו למשימה רווקות ורווקים, בתקווה שימצאו שידוך… איתן העלה על נס את דמותו של רפאל בן יהודה ז”ל, מנאות מרדכי, שהיה שותפו למפעל.
סמי בר לב, מקצרין, סיפר על עלייתו לגולן, בראשית 1968. הוא סיפר על הקמת גרעין קצרין והלחץ שהפעילו לזירוז מימוש ההחלטה על הקמת קצרין. אז, אמר סמי, ביקרנו את הממשלה שמתמהמהת בהקמת היישוב, אולם בדיעבד, קצרין קמה במהירות שיא – שלוש שנים וחצי אחרי ההחלטה, הרבה פחות מהזמן שלוקח היום להקים שכונה חדשה
עומר ויינר מראשוני העולים לעליקה לייסד את קיבוץ גולן, לימים מרום גולן, בכור יישובי הגולן, סיפר על אווירת המערב הפרוע ששררה ביישוב החדש ובגולן באותם ימים. איך ביומו הראשון כבוקר, נכנס עם עדר הבקר לשדה מוקשים, אירוע שבו עלו פרות על מוקשים והתפוצצו.
סולי ילין, ממייסדות מרום גולן, סיפרה על הקמת מערכת החינוך בגולן. חודשים אחדים אחרי ראשית ההתיישבות, לקראת הצטרפות משפחת הראל ליהודה בקיבוץ גולן, שכבר ישב בנקודה השנייה שלו, בקוניטרה, צריך היה לספק מערכת חינוך לילדים. לשם כך, גויסו משפחות מרחבי התנועה הקיבוצית, כדי שיהיו ילדים נוספים וקיבוץ גולן יהיה “קיבוץ אמתי”. שוב חזר הדבר על עצמו, כשארנון ואיילת הראל עלו לכיתה א’. אז אימץ הקיבוץ ילדים מ”עליית הנוער”, ברובם ילדים ממשפחות הרוסות, כדי לאפשר הקמת הכיתות. סולי סיפרה על “מלחמת שלושת הימים”, שלושה ימי קרב עם הסורים ב-1970, שבהם הצבא החליט לפנות את הנשים והילדים מן היישוב, אך היישוב הודיע על סירובו לבצע את ההוראה.
את הצד השני של סיפורה של סולי, סיפר ארנון הראל, ממרום גולן. ארנון סיפר על ימי קוניטרה, מזווית המבט של ילדוּת במקום. הוא סיפר על אותם ימים כחוויה גדולה ומסעירה וכמו מרבית המספרים, מקום מרכזי בסיפורו הוקדש להפגזות על יישובי הגולן באותם ימים.
אורי מאיר, מרמת מגשימים, סיפר על ימי ראשית היישוב ועל השבת הראשונה בו. ראשוני המתיישבים נדרשו ללון בלילות במושב מירון, אך מהר מאוד הם החליטו להישאר ולישון בגולן. לשבת הראשונה, הם גייסו עוד בחור, כדי שיהיה עשירי למניין ומספר בנות כי… הם היו בחורים צעירים שלא ידעו לבשל. הוא סיפר על האישה הראשונה שהייתה בהיריון, שהייתה גם האקונומית ואיך גינו אותה באסיפת היישוב על כך שדאגה לעצמה לכבד ולחמאה, בשל ההיריון… הוא סיפר על הגעת שתי המשפחות הראשונות – גרליק וגנירם ובניית מערכת החינוך היישובית סביב ילדיהם.
מנחם אורבך מנוב, החל את דרכו בגולן ברמת מגשימים. הוא סיפר על תחילת החקלאות בגולן וברמת מגשימים.
יצחק ויצמן, מגבעת יואב, סיפר על התקופה בה גבעת יואב עוד הייתה מושבוץ ועל המעבר להיות מושב עובדים, הראשון בגולן. את המושב ייסדו ארבעה צנחנים משוחררים. בתנועת המושבים הם סיפרו שהם מונים עשרים חבר’ה, כדי שיקבלו נקודה. כשהתבקשו להביא את העשרים, שלח המ”פ שלהם, מתן וילנאי, חיילים שיציגו עצמם כחברי המושב הצעירים…
עדני מיינרט, ממרום גולן, סיפרה על ערב אחד בו נערכו שבע חתונות – הראשונות בגולן אחרי 2000 שנה ובאותו יום נחתה הפגזה על היישוב.
טוהר ואידאליזם
יהודה הראל, ממרום גולן, ציין שהוא הגיע כחודשיים אחרי הראשונים, בשל הסירוב של קיבוץ מנרה לשחרר אותו למשימה. הקיבוץ אפשר את עלייתו, רק אחרי שהודיע שבכל מקרה יעלה, עם אישור, או בלעדיו. בראש השנה הראשון, נערך ערב שקופיות מימי ראשית היישוב, חודשיים קודם לכן והוא ישב מבויש בצל החלוצים הראשונים… יהודה דיבר על היחד והחברות שאפיינו את החברה הגולנית על שלל גווניה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בערב זה, וקרא לחדש את הרוח הזו. הוא הזכיר כיצד רבים הזהירו את ראשוני המתיישבים שאין סיכוי להתיישבות בגולן. “עשינו את הלא-ייאמן”, הוא אמר וקרא לחזור ולהפוך מחדש מפריפריה לסְפָר ולקחת על עצמנו עוד משימות חדשות, למען החברה הישראלית.
ורדה הרשקוביץ, מרמת מגשימים, ריגשה מאוד את הקהל, כאשר סיפרה את סיפור הפינוי בפרוץ מלחמת יום הכיפורים ואת סיפורה האישי הטראומטי, על בתה בת השנתיים, שאותה לא מצאה כשהחלה ההפגזה הכבדה על היישוב.
שלום בלייר, מקצרין, היה חבר קיבוץ אל-רום. הוא סיפר על המאבק שניהלו תושבי הגולן בעת המו”מ על הסדר ההפרדה עם סוריה, לאחר מלחמת יום הכיפורים. השרים אלון וגלילי השתתפו במפגש באל-רום, עם חברי הקיבוץ וראשי ההתיישבות בגולן. הוא סיפר כיצד הצעירים בני העשרים והשלושים, בביטחון מלא, הסבירו להנהגה כיצד עליה לעמוד ולהשאיר בידי ישראל את ההרים שהיו בלב המחלוקת. בסופו של דבר, אכן, ההרים נשארו בישראל ורק קוניטרה נמסרה לסורים, ואתה שדה תפוחי אדמה של אל-רום. החיילים הסורים שקטפו את תפוחי האדמה, לא ידעו עד כמה הם מרוססים נגד מזיקים.
אפרת בדיחי, מראשונות קשת, קראה קטע מספרה “פתאום נולדה”, מתוך הפרק “יישוב או ישיבה”. מסופר בו כיצד יהודה הראל חשש שמא הדתיים שהגיעו לא יקימו יישוב של ממש, אלא ישיבה וכיצד נחה דעתו כאשר ראה בהתפעלות כיצד הרב צוקרמן מעמיס בָּלוֹת של חציר.
אריאל שגיא, מכפר חרוב, דיבר על המעבר מעשיית הדברים הנכונים לעשיית הדברים נכון. הוא סיפר, בנימה של חשבון נפש וביקורת עצמית, איך בראשית הדרך, ההתיישבות נבנתה על הרבה “תיחמונים” ולא תמיד בדרכים הנאותות והביע שביעות רצון מכך שהדרך הזאת השתנתה. בעיניו, קו פרשת המים היה לאחר מלחמת יום הכיפורים, כאשר מזכירת כפר חרוב הורתה לסלק מיד מן היישוב את השלל הסורי שהובא אליו.
סמי בר לב, מקצרין, סיפר על עלייתו לגולן, בראשית 1968, חייו מספר חודשים במרום גולן עד שרמונה, אז חברתו, הטילה וטו על חיי הקיבוץ והם חיו כתושבי העיר קוניטרה, עד מלחמת יום הכיפורים. הוא סיפר על הקמת גרעין קצרין והלחץ שהפעילו לזירוז מימוש ההחלטה על הקמת קצרין. אז, אמר סמי, ביקרנו את הממשלה שמתמהמהת בהקמת היישוב, אולם בדיעבד קצרין קמה במהירות שיא – שלוש שנים וחצי אחרי ההחלטה, הרבה פחות מהזמן שלוקח היום להקים שכונה חדשה.
אחרון הדוברים היה הרב איזנטל, רב היישוב חיספין. הרב סיפר איך הקשר שלו עם הגולן החל כלוחם במלחמת יום הכיפורים וכחייל מילואים ששירת בגולן במשך עשר שנים אחריה. בהגיעו להתיישב בגולן, סיפר הרב איזנטל, הוא מצא את האנשים הנפלאים, ואמר לקהל: “מי שהניח את היסודות למפעל הזה, הם אתם. אתם בניתם את הגולן על תשתית של טוהר ואידאליזם”.
הרב איזנטל סיפר על המאבק נגד הנסיגה בשנות ה-90′, שבו היינו כחוט השערה מחידלון. הוא העלה על נס את התלכיד שבנינו בימי המאבק, בין בעלי השקפות עולם שונות והתלכיד הזה הוא המאפיין את הגולן לאורך השנים ומה שמאפשר לנו להמשיך לחיות יחד.
עמי נגר ליווה את האירוע בשירה ונגינה.
הערב מרומם הנפש הותיר בקרב משתתפיו צמא לעוד.
