זה תמיד ליד, כמו הטלוויזיה, שאני בוהה בה ולא באמת מסתכלת עליה. לפעמים, אני דוחקת את החיים הצדה ומוותרת על הדברים הקטנים שעושים לי טוב
שעת לילה, אני בוהה בטלוויזיה, על המרקע “מאסטר שף”. האיש שלי עובר לידי ושואל “מי הודח?”.
“אין לי מושג”, אני עונה לו.
“אבל את כבר שעה מול הטלוויזיה, ואפילו בלי הטלפון ביד, נרדמת”, הוא קובע.
“לא, ממש לא”, אני עונה לו.
“אז איך את לא יודעת מי הודח?”, הוא מתפלא.
לא שמתי לב. אני מופתעת מעצמי, באמת בלי שום מסיחי דעת, ריחפתי. כנראה שלא באמת הסתכלתי, על אף שהיו משימות נחמדות ואני נהנית מהמתכונים ומהיצירתיות של המתמודדים. פעם אפילו חשבתי להשתתף בתכנית בעצמי, אבל לא קיבלו אותי, מעניין למה. אולי, ברגע הזה של הריחוף, דמיינתי את עצמי מתמודדת שם, רצה בין המצרכים לפינות הבישול, מתלהבת, קוצצת, מטגנת ומבשלת איזו מנה טעימה שלמדתי מאימא שלי. טוב, נו, לא באמת דמיינתי את זה, אבל כנראה שהייתי עסוקה במחשבות על החיים, הילדים, הבית, העבודה והם גנבו מהמאסטר-שפים את ההצגה.
אפשר לגנוב לילה אחד בצימר קרוב, עם נוף חלומי ואטרקציות נהדרות לגוף ולנשמה, או לקפוץ לאיזה בית קפה טוב ליד הבית, לבילוי זוגי. שמישהו אחר יפנק אותי, מסלול הליכה בחיק הטבע, הרי אני גרה בשמורת טבע, הגולן המדהים שלנו
קורה לכם לפעמים שאתם נמצאים ממש קרוב למשהו, או למישהו, ולא באמת רואים אותו? השבוע הייתי ב”מרכז קנדה”, במטולה, במסגרת מפגש של נשים שעושות תיירות ונחשפות לתיירות בצפון. שעה נסיעה ומבחר גדול של אטרקציות לכל המשפחה במקום אחד – “החלקרח”, באולינג, סרט בתלת-ממד, עם ספסלים זזים וחוויה חושית, מקפצות לילדים, בריכה מחוממת, ספא. אנחנו מחפשים אתרים ואטרקציות בעולם וממש מתחת לאף שלנו, אנחנו מדלגים על כל הטוב הזה. הם לא משלמים לי על הפרסום, אם תהיתם… זו אני שגיליתי אתר מקסים ובא לי שגם אתם תיהנו ממנו.
בדרך, עצרתי לרגע בירדן, לראות את הזרימות היפות של אחרי הגשם. תכף תתחיל עונת הקייקים ופתאום ממש התחשק לי שיט קייקים. בנסיעה חזרה הביתה, קפצתי לבקר זוג חברים, שגרים ברמות נפתלי והקימו בחצר ביתם מתחם של אירוח קמפניג למשפחות. מקום מקסים, עם כרם זיתים וגפנים, פינות זולה וגם שני צימרים. כבר הרבה זמן, הם מזמינים אותי ותמיד התירוץ הקבוע של חוסר זמן. ברור הרי שזה תירוץ, כי הזמן קיים, צריך רק לדעת לנצל אותו. אז הרווחתי בוקר של מפגש נשים מעצים, תמיד כיף להיות בחברת נשים חזקות ויצירתיות. שתיתי קפה נהדר, עם עוגת ריבה ואגוזים, מתחת לעץ הפקאן של החברים שלי, במתחם “נפגשים בחצר”, ברמות נפתלי. נהניתי מנוף קסום ויום נהדר. אני יכולה להרשות לעצמי שעות קסומות שכאלה בפינות חמד באזור, ממש ליד הבית, אבל זה תמיד ליד, כמו הטלוויזיה, שאני בוהה בה ולא באמת מסתכלת עליה. לפעמים, אני דוחקת את החיים הצדה ומוותרת על הדברים הקטנים שעושים לי טוב. אני לא צריכה לחפש אותם רחוק, הם ממש כאן לידי, אני רק צריכה לזכור שהחיים עוברים מהר מדי וכל יום שהתבזבז לא יחזור והכיף הוא לא רק באיטליה, או בברצלונה, שכולם נוהרים אליהן. אפשר לגנוב לילה אחד בצימר קרוב, עם נוף חלומי ואטרקציות נהדרות לגוף ולנשמה, או לקפוץ לאיזה בית קפה טוב ליד הבית, לבילוי זוגי. שמישהו אחר יפנק אותי, מסלול הליכה בחיק הטבע, הרי אני גרה בשמורת טבע, הגולן המדהים שלנו. הבטחתי לעצמי לבהות פחות, לשים לב לדברים שנמצאים ממש לידי, להשקיע יותר זמן במשפחה המורחבת, בחברים שלי ולזכור לנצל את הדברים היפים שנמצאים בהישג ידי ולחוות את ההנאות הקטנות שיש לחיים להציע לי
