לאחר שבירת הדאבל בוק של מבשלת הגולן זכתה במדליית כסף בתחרות בירה בינלאומית בגרמניה, עכשיו זה רשמי: בישראל יודעים לשתות בירה איכותית. התל אביבים שמגיעים בגולן כבר גילו זאת. כעת הבשורה מגיעה גם לחברים שלהם תושבי הגולן…
הרומן האישי שלי עם מבשלת הגולן והברוהאוס התחיל לפני כשלושה חודשים, ביום חמישי חורפי אחד. נסעתי להנאתי לאורך העיר קצרין מדרום לצפון, העפתי מבט ימינה, לעבר הכנרת, וראיתי שזה אחד מאותם ימים שבהם השקיעה היא יצירת מופת שאסור להחמיץ. תוסיפו לזה את הנוף של הגולן ותבינו לבד למה הסתכלתי מיד שמאלה, לחפש מקום גבוה מספיק לתצפת ממנו על השקיעה.
“מבשלת הגולן” אמר השלט שזהר מעל המרפסת הגבוהה של חוצות הגולן. “מעניין”, חשבתי לעצמי, “אני גר בגולן ומעולם לא ישבתי במבשלת. מספרים שהבירות שלהם טעימות במיוחד”. מפה לשם, הרמתי טלפון לעוד שני חברים בוקרים מקשת, וכך מצאנו את עצמנו לוגמים חצי ליטר של בירת דאבל בוק (כי שליש זה מביש), מנשנשים פרצל וחציל בלאדי, ולא מצליחים להתאפק מלהזמין אנטריקוט מדיום לכל אחד משלושתנו. כשהגיע החשבון נדהמנו לגלות 20% הנחה. “אלו העסקיות שלנו”, הסביר לנו המלצר, “במקום לעשות איזושהי מנה מיוחדת שתהיה ארוחה עסקית, אנחנו נותנים 20% הנחה על כל התפריט בימים א’-ה’, לכל מי שמגיע לפני השעה 18:00”.
לא היינו צריכים להוסיף מילה, הסתכלנו זה בזה והיה לנו ברור, כל יום חמישי בשעה 17:00 אנחנו מתיישבים על הבר, ופותחים את סוף השבוע. המסורת הפכה להיות כמעט קדושה, ועוד ועוד חברים הצטרפו אליה מדי שבוע.
כשנשלחתי לראיין את פיני אוחיון, מנהל ברוהאוס הגולן, הרגשתי סוג של סגירת מעגל. סוף סוף אזכה לראות את האיש שעומד מאחורי המסעדה והמבשלת (בהמשך התברר לי שיש הבדל ביניהם), ולשמוע מכלי ראשון איך מתנהלים פה העניינים.
זכות הדיבור לפיני: “ההחלטה להקים מבשלת בירה בגולן נבעה מכך שהמרכיב המרכזי בבירה, וזה שמשפיע יותר מכל על הטעם שלה הוא המים. על איכות המים של הגולן לא צריך להרחיב את הדיבור, וכך נפל הפור על קצרין. החזון היה להתחיל ליצור בארץ שיח של אנשים שמבינים בבירה. כמובן שבהתחלה היו ספקנים רבים שלא האמינו שהציבור הישראלי יתרגל לשתות בירה איכותית, אבל גם יקבי רמת הגולן קיבלו בהתחלה יחס מזלזל וספקני. כיום, לאחר 30 שנה, היקב פה נחשב לראש חץ בכל מה שקשור לתרבות היין בארץ, יקבי בוטיק נפתחים בכל פינה וישראל היא סוג של מעצמת יין קטנה. גם בתחום הבירה אנחנו רואים תהליך דומה, יותר ויותר אנשים מתעניינים בבירה איכותית, ולומדים לדרוש מוצר טוב יותר.
“הבאנו מומחי בירה בעלי שם עולמי מגרמניה, למדנו מהם איך לייצר את הבירה, והיום אנחנו זוכים בפרסים ותחרויות ברחבי העולם. (לאחרונה, למשל, קיבלה בירת הדאבל בוק של המבשלת מדליית כסף בתחרות בירה בינלאומית שנערכה בגרמניה – צ.ב.)
עם הזמן הבנו שאנחנו צריכים להשקיע גם במסעדה בפני עצמה, ולא רק כליווי לבירה. הפרדנו את המבשלת מהמסעדה והקמנו את “ברוהאוס הגולן”. במסעדה אנחנו מקפידים מאוד על מחיר שווה לכל נפש. המחירים הם לא של מסעדת שף, אלא של מסעדה רגילה. מצד שני, אנחנו לא מתפשרים על האיכות. אני קונה את חומרי הגלם הכי טובים שיש, למרות שכמעט תמיד הם גם הכי יקרים שיש. השילוב בין שני הדברים אמנם מביא למתח רווחים נמוך, אבל אני לא מודאג. אני חושב לטווח רחוק, ויודע שברגע שהלקוח יוצא מרוצה הוא יחזור אליי שוב. לאורך זמן זה השיווק הכי טוב.
יצא לי פעם לדבר עם מסעדן שאכלתי אצלו משהו שהיה לא טעים בעליל. מכיוון שהוא חבר שלי שאלתי אותו למה הוא לא משקיע באוכל וקונה תבלינים מאיכות ירודה. הוא ענה לי שהמחיר של תבלין איכותי יקר בהרבה. היה לי חבל לראות שבשביל רווח של כמה שקלים הוא מוכן להפסיד לקוחות רבים שלא ידרכו אצלו יותר.”
מה לגבי תושבי הגולן? יש תחושה שהמקומיים לא מספיק מכירים את המבשלת.
“יש צדק במה שאתה אומר. בהתחלה השקענו הרבה כסף בפרסום לתושבי הגולן ונסיונות למשוך אותם אלינו. ראינו שהפרסום הזה לא מאוד אפקטיבי ולכן החלטנו להתמקד בתיירות חוץ ופנים. לאט לאט שמנו לב לתהליך מעניין. תושבי הגולן שומעים מחברים שלהם שגרים במרכז על המבשלת. בפעם הראשונה הם מגיעים כי לא נעים שהחבר התל אביבי מכיר יותר טוב מהם את המקום. אחר כך הם כבר חוזרים בשביל הבירה והאוכל.”
