מדהים לקרוא היום את דעתו הנחרצת של בן גוריון ביחס לשטחים שמעבר לירדן, בכלל זה הגולן: “אילו הועמדה לפניי השאלה: מדינה יהודית בכל מערב ארץ ישראל תמורת הסתלקות מזכותנו ההיסטורית על ארץ ישראל כולה – הייתי דוחה את המדינה”
בין ה”מיילים” שעוברים בסבב בעולם, יש ריאיון וידאו עם בן גוריון, שנערך ככל הנראה לאחר שנת 1967 ומתייחס לגורל מה שמכונה – “שטחים”.
בן גוריון, שלחם על הכללת הגולן והחורן בחזון הבית הלאומי והמדינה היהודית אחריו, מתחילת המאה העשרים ממש, לא שינה את דעתו במשך כל ימי חייו.
במגמה לחשוף את מאבקם של ענקי הציונות, את הפעולות והטקסטים המכוננים שלהם, נראה היום יותר מתמיד כחיוני, להביא את תמליל הריאיון. מלוות את הריאיון כתוביות בעברית, עקב הקושי לפענח את דבריו של בן גוריון ונטייתו לחתוך הברותיהן של מילותיו.
להלן הטקסט שענינו הגולן, לא נגענו.
בן גוריון: …אני אמרתי לך, אני בעד זה שנחזיר (הכוונה לכיבושי 1967 – ד.ש.), אם שלום, שלום אמיתי – ירושלים וגולן לא להחזיר.
מראיין: וכיוון שלא יהיה נניח בעוד 10 או 15 שנה שלום?
בן גוריון: אם לא, בלי שלום, לא. הלא הם רוצים להשמיד אותנו. רגע אחד, יש רק שתי אלטרנטיבות, שלום והשמדת ישראל. רוצים שנסכים להשמדת ישראל? אני לא מוכן להסכים. אני חושב שלא יכולים לעשות את זה. והם לא יעשו אם הערבים ישמידו אותנו. אנחנו אנשים כמו האחרים? אינני חושב שאנחנו יותר טובים מהאחרים. העניין ההוא צודקים, זו ארצנו.
מראיין: מר בן גוריון, חז”ל אמרו – על שלושה דברים אדם ייהרג ואל יעבור, שלושה. עבודה זרה – אני חושב, גילוי עריות ושפיכות דמים. לא אמרו שלמות הארץ. לא אמרו הגולן, לא אמרו ירושלים. כעת השאלה שאני רוצה לשאול היא זאת: נניח, בתוכן תיאורטי לגמרי, שאפשר לעשות עם הערבים שלום, ממש שלום, לא שביתת נשק…
בן גוריון:… אלא שלום כתוב וחתום – ידידות, שלום הוא עבודה משותפת…
מראיין: אבל לחזור אל הגבולות שלפני מלחמת ה-6 ביוני, כלומר גם לוותר על הסטטוס קוו הקיים של ירושלים וגם על רמת הגולן, אבל שלום אמת.
(בן גוריון מניד ראשו מצד לצד בסירוב)
בן גוריון: … אין שום יסוד… אני אומר לך, על שני דברים אלה, לא.
מראיין: לא, ייהרג ואל יעבור?
בן גוריון: לא ייהרג ואל יעבור. אם לא אז לא.
מראיין: ומדוע לא, אני שואל?
בן גוריון: מפני שגולן… אני עבדתי בסביבות גולן שלוש שנים. הייתי פועל חקלאי. משום מה, לא יכולתי להגיע לגולן אף פעם. הגעתי לגולן ביום השביעי אחרי מלחמת ששת הימים. כשנגמרה המלחמה, הלכתי לגולן. (שם ידו על רקת מצחו במבט עצוב) ריבונו של עולם, איך נשארו בחיים? יש מצב כזה שאלה שיושבים למעלה – הם יכולים לעשות כל מה שהם רוצים עם אנשים שיושבים למטה. ואנשים שיושבים למטה לא יכולים לעשות להם כלום.
מראיין: וקלקיליה?
בן גוריון: איזה קלקיליה?
מראין: מבחינה אסטרטגית?
בן גוריון: רגע, אני כרגע מדבר על הגולן. ראיתי את זה וראיתי… ואני ידעתי שהם רוצים להשמיד את היישובים בגליל, ואיך לא יכלו לעשות זאת? זה מראה לך שאין להם שום כישרון”.
האסם ומקור המים
ככל הידוע, היו אלה דבריו האחרונים של בן גוריון באשר לעמדתו כלפי הגולן. הדברים לא היו גחמה חד- פעמית מתוך האופוריה של ששת הימים, הם היו תזכורת בלבד למלחמה העזה שניהל בן גוריון על הכללת הגולן בתוך גבולות המדינה היהודית שתקום.
להלן, כמה ציטוטים ממסמכים שחשף אביחי גולן, בן רמת מגשימים ותושב קצרין בעבודת התואר השני שלו.
בפברואר 1921, תוקף בן גוריון את הסכם “סייקס-פיקו”, שנחתם בסוף 1920 והוציא את הגולן והחורן מתחומי הבית הלאומי היהודי: “חלוקת ארץ בלתי צודקת וחסרת טעם מזו קשה לתאר. רצו לקרוע באופן מלאכותי ובשרירות לב דבר שהוא אחד ושלם במובן הטבעי וההיסטורי…
“שדות החורן, אשר בהם תלויה הארץ בלחם חוקה, אינם צריכים להינטל ממנה. מטעם זה, עמדנו תמיד… כי ארץ ישראל צריכה להכיל את הברכה המערבית של הליטאני, את מקורות הירדן עד החרמון, ואת חבל החורן עד נהר אל-עוג’ה דרומה לדמשק.
“החבל הצפוני של עבר הירדן , (הגולן והחורן), אשר אמנת ‘סייקס-פיקו’ הקצתה אותו לצרפת, היה בכל התקופות חלק פנימי של ארץ ישראל ודווקא חלק זה של הארץ משביר תבואה לכל הארץ… ואף על פי כן, היה החורן תמיד אסמה של ארץ ישראל.
“…והדבר ברור, כי בלי עיבודו האינטנסיבי של החורן והתיישבות עובדים רחבת היקף בתוכו, לא תוכל ארץ ישראל לעולם לכלכל את יישוביה. ואולם, כל מה שגדולה היא חשיבותם של החלקים הצפוניים והמזרחיים של ארץ ישראל, באשר הם חבלי דגן, הרי הם חשובים הרבה יותר מזה כברכה של מקורות המים וכוחות המים של הארץ… ומכאן חשיבותם של הגליל העליון והחורן בשביל כל הארץ… והאפשרות החופשית להשתמש בנהרות אלו הרי היא תנאי יסודי להתיישבות המונית בארץ ישראל ולאי-תלותה הכלכלית של הארץ”.
תעודה מעניינת ביותר מגיעה מעשור מאוחר יותר. בשיחותיו עם מנהיגי ערב וערביי ארץ ישראל, לפני ובשעת מאורעות תרצ”ו-תרצ”ט, עמד דוד בן גוריון על הכללתם של אזורי עבר הירדן המזרחי בגבולותיה של המדינה היהודית שתקום בעתיד. להלן, רישומה של שיחתו עם ג’ורג’ אנטוניוס, ערבי-נוצרי, בעל בריתו של המופתי הירושלמי. השיחה התקיימה בראשית 1936:
אנטוניוס: מה גבולות המדינה היהודית שעליה אתה מדבר?, האם אתה מכניס גם את עבר הירדן?
בן גוריון: כמובן, האם הירדן הוא גבול ארץ ישראל?!, הוא נהר ארצישראלי.
אנטוניוס: זאת אומרת, שאתה רוצה יותר מהשטח המנדטורי, שניתן לכם על ידי אנגליה?
בן גוריון: מה עניין גבולות השטח שלפי המנדט, לקביעת שטחה של ארץ ישראל? חלוקה זו היא מלאכותית, ולא על בסיס זה אנו דנים.
אנטוניוס: ובכן, אתה מכניס גם את החורן?
בן גוריון: איני מתכוון לחלק שהיה מחוץ לארץ ישראל. אבל, גלעד וגם בשן הם חלקי ארץ ישראל.
מעט מאוחר יותר, בישיבת הנהלת הסוכנות, מה-22 למאי 1936, דיבר ד”ר וורנר, על זיקתו ופעילותו של דוד בן גוריון לעבר הירדן ולחורן ולהתיישבות יהודית שם. בין השאר, הגדיר את מטרתו של בן גוריון: “אנו בדעה, ואת זאת אמר בן גוריון באופן ברור לגמרי, שהכרעה תיפול בחמש השנים הקרובות, ובהקשר עם זה הוא מדבר על מטרות גבוהות – אני מכוון לשיחותיו עם אנטוניוס ועם הנציב העליון – על 8-4 מיליון יהודים בארץ ישראל, במערב הירדן ובחורן. זוהי המטרה, זוהי מטרתנו, אומר בן גוריון” .
בהמשך הישיבה, חוזר וורנר על עקרון זה של בן גוריון: “עכשיו אנחנו רוצים במדינת יהודים משני עברי הירדן. אמנם בן גוריון איננו משתמש בביטוי זה, אולם הוא אומר – מדינת יהודים בארץ ישראל – בעבר הירדן ובחורן”.
כלומר, בן גוריון רואה גם כעת את שטחי הגולן והחורן כחלקים בלתי נפרדים מארץ ישראל המערבית, ועליהם גם התיישבו יהודים בהמשך. חשיבות דבריו של וורנר הן בקביעתו שזוהי מטרתו של בן גוריון.
“אין זו מסמכותו של שום יהודי – לוותר על איזה חלק שהוא בארץ”
ב-1 ליולי, 1937, כותב בן גוריון מכתב למרכז ???מפארץ??? ישראל, עקב שהותו בלונדון בדיונים המסכמים של “ועדת פיל”. בן גוריון רואה את הקמת המדינה היהודית כבעלת חשיבות עליונה, מסכים לתכנית החלוקה כי לדעתו – “אין נצח בגבולות”.
הוא מתווה במכתב זה את גבולות ארץ ישראל: בין ים סוף והלבנון והחרמון, ים תיכון, מדבר קדם וסוריה במזרח. את תכנית החלוקה הוא רואה כנקודת פתיחה.
ייתכן שאפשר לזהות כאן צוואה מדינית מכוננת, להלן:
“אילו הועמדה לפניי השאלה: מדינה יהודית בכל מערב ארץ ישראל תמורת הסתלקות מזכותנו ההיסטורית על ארץ ישראל כולה – הייתי דוחה את המדינה.
“אין רשות לשום יהודי לוותר על זכות העם היהודי בארץ. אין זו מסמכותו של שום יהודי, אין זו מסמכותו של שום גוף יהודי, אין זו אפילו מסמכותו של העם היהודי כולו החי אתנו היום – לוותר על איזה חלק שהוא בארץ. זוהי זכות האומה היהודית לדורותיה, זכות שאינה ניתנת להפקעה בשום תנאי. ואילו גם היו יהודים באיזה זמן שהוא מכריזים על הסתלקותם מזכות זאת – אין בכוחם ובסמכותם להפקיע זכות זו מהדורות הבאים. שום ויתור ממין זה אינו מחייב ואינו קושר את העם היהודי. זכותנו על הארץ – על הארץ כולה, קיימת ועומדת לעד. ועד ביצוע הגאולה המלאה והשלמה, לא נזוז מזכותנו ההיסטורית. בכל זמן ובכל שעה, נעמוד על זכות זו בכל האמצעים הכשרים והמוסריים אשר בידנו”.
חשוב מאוד לשים לב למשפט הראשון בקטע זה. בן גוריון מוכן לוותר על מדינה יהודית, אם תעמוד זו מול הפקרת התביעות ההיסטוריות על ארץ ישראל, שכוללת את עבר הירדן, הגולן והחורן.
