בכל שנה, לפני חגי תשרי, מתכנסים האנשים. כל אחד יודע את תפקידו והוא מעולה בו. 100 משפחות נזקקות יקבלו כל אחת חבילת מזון בשווי 1000 ש”ח. כך פועל פרויקט חלוקת המזון למשפחות בגולן, על שם סמ”ר אילון יעקב הורוביץ ז”ל. אנשים טובים באמצע הדרך
“כל העולם כולו שבעה ממדי ניגון, שההרמוניה בה הם זורמים וממנה מזרימים אין לה סוף…” אילון
ערב ראש השנה תשע”ז, רוחות סתיו מנשבות, טפטוף ראשון – ריח של גשם, החצבים פורחים במורדות הגולן והכול חשים בציפייה לקראת השנה החדשה. יש מי שמשכים לסליחות וקול שופר, יש מי שקונה בגד חדש ויש מי שעורך רשימת קניות לחגים: בשר, דגים, ירקות, פירות ו…יש מי שאין לו.
“אך כמובן שישנם כמה חללים של מחסור בכלים, או גרסאות שגויות של תווים ולפעמים אף עיבוד מעוות של חלק מהכלים, בעיקר מה שפוגע ואף ניתן לתיקון זה שהכלים לא מכוונים זה עם זה. לכן גם קצת עצוב, אמר ונתחייך. מה שהכי חשוב, מצלצל באין סוף צלילים”” אילון
“התורה אומרת בפרשת “ראה”: “כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביונך בארצך”, (דברים ט”ו, י”א)
מה הבעיה של הכול יכול לעשות שלכוווולם יהיה שווה בשווה? אלא שאז לא היינו מקבלים את הזכות המופלאה לתת ולקבל. הנתינה והקבלה הן כמו השופר, שהוא חלול משני צדיו כמין צינור וממנו עוברים מאה הקולות המרטיטים את הלבבות ופותחים את שערי החסד והרחמים.
“אולי זה מה שנתן לי את האומץ להתקרב אליו, אל האיש ששמע את כל הצלילים שבעולם וכיוון אותם (למעלה!) ולשאול אותו, או יותר נכון לבקש ממנו, שילמד אותי איך שומעים את הצליל, או לפי מה שומעים את מה שמרעיד אפילו קצוות של שער שם למעלה”” אילון
את מוישה ומינדי הורוביץ הכרתי לפני 40 שנה בדיוק, כשהתגייסנו לנח”ל. הם היו בני גרעין “ארגוב”, שהיה אמור לקום כיישוב חדש בגולן ואני בת גרעין ל”רמת מגשימים”. בשנת 1981, מוישה ומינדי שמעו על הקמת יישוב חדש, כך הגיעו לאלוני הבשן והיו ממקימיו. מאיה כבר נולדה ומינדי הייתה בהיריון עם אילון. הברית הראשונה באלב”ש הייתה של אילון.
בסתיו 1990, עברה משפחת הורוביץ למושב נוב, שם נולדו לה עוד ארבעה ילדים.
“אילון היה ילד – שיר” מספרת אימא מינדי, ששרה 30 שנה בחבורת הזמר גולן, “כולו נתינה. הוא כתב הרבה דברים פילוסופיים, כתב על אהבה”.
“היה נדמה כאילו כל העולם איתם בכל הסיפור הזה. כל מקום שהלכו בו יחד היה מתמלא חיים ושמחה. הכול היה פורח, מתבשם, נוגע בשלמות מחייה, שאין אחריה אלא שלווה עמומה ועונג” אילון
מינדי נזכרת: “כשהיה בכיתה א’, או ב’, במקום לחזור הביתה מבית הספר, הלך לשמח מישהי שהייתה חולה וכשהיא שאלה אותו אם אימא לא תכעס, ענה שאם אימא תדע מה עשה, לא תכעס.
“כשבגר ולמד בישיבה לתורה מנהיגה, בקצרין, עבר במקרה ליד משפחה שלא הכיר שעברה דירה ונשאר לסייע. היה ילד שמח שהדביק את כולם בשמחה”.
“גם הם ידעו את זה, לכן הלכו למקומות בהם הייתה עלטה, וחושך מילא את הכול, וזרעו שם אור תחילה באלומות זעירות ואחר כך באור שמימי שמילא כל עצם, אבן, צמח וכל יצור חי במלוא הצבעים הנראים לעין וקצת יותר” אילון
אילון התעקש להתגייס ל”גבעתי” ומכיוון שהתגייס אחרי שלמד בישיבה, היה יותר גדול מכולם. חבריו לצוות קראו לו “הסבא”, היו מתייעצים אתו, היה מספר למשפחתו: “איזה מצחיקים החבר’ה האלה על כל דבר מתווכחים…” ואילו הוא לקח הכול בקלות.
יש לי הרבה דברים לא לעשות, אבל את הדברים שיש לי לעשות, אני משתדל לעשות טוב, אולי אני שואף למצוינות” אילון
“אילון סיים קורס מ”כים והיה מפקד טירונים. מפקד מסוג אחר. במקום לומר: תרדו ל-20, היה מסביר לחייליו, לוקח לשיחות, כך היה פותר בעיות. היה חייל מאוד מוערך. פעם אחת, הביא את החיילים שלו אלינו לשבת, היה חשוב לו להראות להם היכן גדל, מהיכן בא, הרבה יותר מהדיסטנס…ההערצה והאהבה שלהם כלפיו הייתה רבה”.
“במקום מאבק – השרו שלום, במקום עצב – שתלו שמחה ובלכתם היה כל הנפרד מהם (בלא כל חסרון) כמו אומר תודה בכל השפות. ביתם היה לא גדול, אך כל מי שרצה, נכנס בו. לא מדהים ביופיו, אך נוח לכל עין רואה וכל מי שנכנס, כאילו השאיר את כל צרותיו על שטיח הכניסה, שבאופן מופלא, לא רק שלא התלכלך, אלא גם פתר התחלות סבוכות, כשכל מה שעשה היה בסך הכול לשקף מול פניך את מי שהיית הכי רוצה לפגוש ומה שהכי מפתיע, זה שהיה זה פרצופך שלך עם קצת יותר אור” אילון
אילון נפל בפעילות מבצעית, בליל חורף סוער, בי’ בשבט ,תשס”ד, 2.2.2004, בתאונת אימונים, במהלך תרגיל משולב של השריון בצפון הגולן.
“רציתי רק לרחף מעל, פה בסביבה ולא לגעת באמת, הרי יש פה אחרים שזה עלול להפריע להם. לא, לא תכננתי בכלל להשאיר פה חותם, או לקבוע שיאים של מעשים, מנהגים או דרכים” אילון
הטוב מידבק
“אחרי שאילון נהרג, החלטנו שנתחיל במעשים של נתינה באופן מסודר. התחלנו לקנות מצרכי מזון לראש השנה ולחלק למשפחות שזקוקות. עם השנים, הצטרפו קופות הצדקה והגמ”ח שביישובים הדתיים בגולן. אנשים פתחו את לבם. כל כספי התרומות מועברים דרך עמותת בית הכנסת נוב ומוכרים למס”.
“היה בגינה עץ. לא כל כך גדול, אך מי שרק רצה יכול היה לשבת בצלו. לא ממש יפה, אך נוח לכל מביט וכל מי שרק רצה לטפס ולנסות לטעום מפרותיו דמויי כד הפוך (או רימון, מה שתרצו)” אילון
“בתחילת התהליך הייתי צנטראליסט”, מספר מוישה, “עד שהבנתי שצריך להאציל סמכויות. היום, מפעל החסד הזה מתפקד כמו מבצע צבאי ויש לו שותפים רבים: על התקשור, מחשוב והפרסום לאיסוף התרומות, אמון אייל בהרב ועמו בתנו מאיה. גרפיקת הפלאיירים – עינת שמשוני, הדפסה – דפוס ‘כנרת’. מחסן מזון נוב דואג למצרכים היבשים, כולל ירקות. את הפירות תורמים בעלי המטעים בנוב ובאבנ”י אית”ן, סמי שטיין ו’קדם’. יין – מ’יקבי רמת הגולן’, חלב ומוצריו תורמת ‘מחלבת רמת הגולן'”.
ברור שהספק של הבשר והדגים הוא הורוביץ בעצמו. מי אינו מכיר את “הבשר של מוישה הורוביץ”…
“כל המצרכים מובאים לבית האריזה “קדם”, באבנ”י אית”ן, שתורמים בנוסף למקום, גם אריזות קרטון, מלגזות ואם יש צורך, אז גם משאית. את עבודת המיון בבית האריזה עושות קבוצות של בני נוער מנוב ואבנ”י אית”ן ומשפחות היישובים, תחת הפיקוד של חתננו, מתן לובינר וכלתנו יעל הורוביץ. השנה יצטרפו גם ‘רגבים’ טירת צבי, ‘רגבות הגולן’ וקבוצה מאל-רום כבר הודיעה שמעוניינת… הטוב מידבק…”.
מה הבעיה של הכול יכול לעשות שלכוווולם יהיה שווה בשווה? אלא שאז לא היינו מקבלים את הזכות המופלאה לתת ולקבל. הנתינה והקבלה הן כמו השופר, שהוא חלול משני צדיו כמין צינור וממנו עוברים מאה הקולות המרטיטם את הלבבות ופותחים את שערי החסד והרחמים
“הילד טעם ולפתע, מול שתי עיניו המנצנצות, גילה בצל העץ יושבים הם השניים וממלאים את הכדים ממעין הנובע מלבותם ולידם כדים כדים מחכים וממתינים לאכילה/שתייה של כל החפץ (ויש אוו יש!( הוא הבין עכשיו הכול, למרות שלא היה בטוח שבכלל הוא היה חי אז, אך הוא הבין, או יותר נכון – ידע” אילון
מוישה: “לפי רשימה מסודרת, מכינים את הארגזים. כל משפחה מקבלת חמישה קרטונים מלאים כל טוב לחגי תשרי. צבי ויינברג הוא הנהג המשנע את המשלוחים ליישובי הגולן ולקצרין. כל מנה בעלות של 1000 ש”ח. אנחנו מכוונים ל-100 משפחות. חשבון קטן מגלה שהעלות של הפרויקט היא 100,000 ש”ח. מאה מנות זו החלטה שרירותית שלנו. הצרכים, מסתבר, הרבה יותר גדולים… וכן, חסרות לנו תרומות להשלמת הפרויקט”.
גם אחרי החגים, משפחת הורוביץ לא עוצרת את מפעל החסד הזה ובמשך השנה ממשיכים בפרויקט החלוקה לחגים נוספים: פורים, פסח, ושבועות “וכבר שמענו שבתל אביב הוקם פרויקט דומה, על ידי חבר לצוות של אילון”.
“הם הנחו אותו ואמרו לו לך קטוף לך, מלא משלך והשקה לכל מי שתרצה ושתה גם אתה מכל ואל תשכח להודות.
תודה.
האדם שלא מחייך כאילו אינו קיים אוויר, ריק.
אולי בכל זאת נוכל להצליח ביחד,
אפילו לחייך ולשמוח,
אתה ואני
אנחנו” אילון
