האם ניתן לקלוט עוד תושבים בגולן מבלי להבטיח בסיס כלכלי מוצק ומבוסס אפילו לאנשים שכבר גרים בגולן? מצד שני, האם אפשרי ליצור מקורות תעסוקה בחלל ריק? הדרך המעשית היחידה היא להביא לגולן אנשים, והם יביאו עמם את התעסוקה
מתוך מכתב שקיבלתי מא’, בעקבות מאמרי “מיתוג גולני”:
“מיתוג של מקום לא עושים בסלוגנים! אפשר להתחיל פרויקט כזה בסלוגן, אך הוא חייב להתמלא בתוכן ע”י הממתג, אחרת זה לא מחזיק מים. המיתוג הגולני הנוכחי, הינו בעיקר מהלך ארוך טווח של יחסי ציבור, עם מעט מאוד פתרונות מעשיים. השלטון המקומי לא השכיל עם השנים ליצור בגולן מעגל כלכלי פעיל, כלומר האוכלוסייה לא עברה את המסה הקריטית אשר מייצרת כלכלה פעילה אוטונומית אזורית. האחד קשור בשני – מקומות עבודה בעלי משקל סגולי גבוה וכמות אוכלוסייה. לא נוכל לבנות חברה למופת מבלי לתת בסיס כלכלי מוצק ומבוסס לאנשים שגרים בגולן… הכל מתחיל מביטחון כלכלי… לא הגיוני שכדי להביא למשפחה תשתית כלכלית איתנה, אחד מבני הזוג צריך לנסוע כשעה וחצי כל יום לעבודה הלוך וגם חזור, כי שכר הגון קשה למצוא בגולן. לצערי הרב אין קשר בין הסלוגן ‘פתוח לחיים’ לבין חיי היום יום בגולן”.
הבאתי את הדברים כלשונם, מתוך הכרה בכך שנכתבו בדם לבו של הכותב, הרוצה בטובת הגולן, אך בעיקר מאחר ודברים דומים אני שומע לא אחת מתושבים בגולן, וחשוב לקיים על הדברים דיון גלוי. איני מסכים עם דבריו של א’, ואני חושב שיש בהם החמצת העיקר. אני משיב לא’ בפומבי, לא כדי להשיב לכל טענה וטענה (והיו טענות נוספות במכתב), אלא כדי להציג גישה חלופית לזו שהוא העלה במכתבו.
כפי שכתבתי לא אחת, גם אני איני חסיד של הסלוגן “פתוח לחיים גולן”, אך גישתי בנדון הפוכה משל א’. בעוד הוא טוען שמדובר בסיסמה יפה, שאין מאחוריה תוכן מציאותי, אני סבור שזאת סיסמה לא מוצלחת, אך הגולן עולה כפורח למרות זאת, כיוון שהמציאות הגולנית ממתגת את עצמה טוב הרבה יותר מהסיסמה ובמידה רבה מייתרת אותה.
א’ צודק בקשר שהוא מציג בין קליטה ותעסוקה, אלא שלמיטב הכרתי הוא הופך את היוצרות. לשיטתו, יש לדאוג לתעסוקה והיא תביא את הקליטה. אני סבור, שיש להביא לגולן אנשים, והם יביאו עמם את התעסוקה. אי אפשר ליצור מקורות תעסוקה בחלל ריק. תעסוקה ניתן ליצור במקום שיש בו אנשים. ככל שיבואו אנשים לגולן, הם יביאו עמם תעסוקה. במקום שיש בו אנשים, יש צרכים, נוצר ביקוש ונוצר היצע של שירותים על מנת לספק אותם. במקום שיש ילדים, יש צורך במערכות חינוך. אין מקימים בית ספר וגנים במקום שאין בו ילדים, על מנת שיגיעו ילדים. אין פותחים חנות במקום שאין בו צרכנים. עצם הגעת אנשים לגולן, מייצרת את הצרכים המייצרים תעסוקה. אך בנוסף לכך, האנשים העולים לגולן רוצים וצריכים להתפרנס, ולכן הם מביאים אתם תעסוקה. לא כולם יזמים, אך יש ביניהם יזמים המספקים תעסוקה למספר אנשים. עובדה – על אף הקליטה הגדולה ביישובי הגולן בעשור האחרון, לא נוצרה כאן אבטלה.
אין בכוונתי לטעון שכל התעסוקה היא אך ורק תוצאה של היצע וביקוש ושאין מקום ליוזמה אזורית של יצירת מקורות תעסוקה נוספים, אך היוזמה הזאת היא תוספת לדרך המרכזית לצמיחה כלכלית, שהיא עצם הצמיחה הדמוגרפית. דוגמה ליוזמה אזורית, היא מוסדות חינוכיים ייחודיים שקמו בגולן ומשכו עובדי חינוך והוראה איכותיים. דוגמה נוספת, היא מיזם הנחלות, מיזם אזורי וממשלתי, המאפשר קליטת חקלאים, או אנשים הרוצים הסבה לחקלאות, ביישובי הגולן. אולם גם המיזם הזה אינו רק מחולל קליטה, אלא תוצאה של קליטה, מאחר והוא מותנה בקליטה בפועל לאגודות החקלאיות ביישובי הגולן.
לכן את מיטב מאמצינו עלינו להשקיע בהבאת אנשים לגולן, והם כבר יביאו עמם את התעסוקה, ולא להיפך. עיקר תפקידה של המערכת האזורית, בתחום התעסוקה, הוא בעידוד יזמות, בהסרת חסמים ביורוקרטיים וכד’.
נקודה נוספת בדבריו של א’, שאיני מקבל, היא מרחק הנסיעה לעבודה. מידי יום עולים לגולן מאות אנשים לפחות, שאינם מתגוררים בגולן, אך הם עובדים ומתפרנסים בגולן. וכך בדיוק, אנשים מהגולן יורדים לעבוד מחוץ לגולן. הגולן אינו משק אוטרקי, אינו יכול להיות כזה ואינו צריך להיות כזה. הגולן הוא חלק מאזור רחב יותר – הגליל המזרחי, ובנושאים רבים ובהם נושאי התעסוקה, הראיה שלנו חייבת להיות אזורית, ולנצל את היתרון לגודל של האזור.
סיימתי לאחרונה תפקיד שמילאתי בארבע השנים האחרונות במכללת תל-חי. נכון, נסעתי כ- 45 דקות לכל צד, ואני חייב לציין שהשד אינו נורא כל כך. הנסיעה שלי למקום העבודה לא ארכה יותר מזמן הפקקים של תושב גוש דן ממוצע, הנוסע בכל בוקר רבע ממרחק הנסיעה שנסעתי.
ובאשר לצמיחה הדמוגרפית – היא חשובה ביותר וכל היישובים עוסקים בה, אך גם כאן כדאי להיות מפוכחים. הגולן יהיה תמיד אזור ממועט אוכלוסין, לא בשל מה שיש בו, אלא בשל המרחק שלו מן המרכז. הישראלים אוהבים להצטופף במרכז. לכן, ככל שאזור רחוק יותר מהמרכז, כך האוכלוסייה בו דלילה יותר. כך הגולן, וכך גם הגליל המזרחי והמרכזי (הגליל המערבי קרוב לחיפה ולכן אינו באמת אזור פריפריאלי), גם הנגב והערבה. הנגב רחב הידיים ממועט תושבים, וככל שאנו מדרימים יותר, כך הוא דליל יותר. גם ביהודה ושומרון, המסה הגדולה של המתיישבים הם סביב ירושלים וגוש דן. באזורים המרוחקים יותר, כמו בקעת הירדן ודרום הר חברון, למשל, האוכלוסייה היהודית דלילה.
פרופ’ אלישע אפרת, חתן פרס ישראל בגיאוגרפיה, צופה את המשך המגמה הקיימת של גידול האוכלוסייה העירונית. “במישור החוף המרכזי תגדל האוכלוסייה היהודית בשיעור ניכר, ועל אף מגמות פיזור האוכלוסייה המסורתיות לא יהיה מנוס מהיווצרותו של מישור חוף צפוף אוכלוסין, שישתרע מעתלית בצפון עד אשקלון בדרום. יש להניח, שכ- 40% מתושבי המדינה יתרכזו, בעתיד, באזור המטרופוליטני של ת”א, וימנו שם כ- 3.2 מיליון נפש…. האוכלוסייה תלך ותתרכז במישור החוף” [אלישע אפרת, קרקע הלאום: חקלאות מול בטון, “כיוונים חדשים”, גיליון 30, יוני 2014].
בתוך המגמה הזאת, עלינו להיות מציאותיים בהבנת יכולת הצמיחה שלנו. אני מאמין שהגולן יכול להיות אבן שואבת לקליטה, הן ביישובים הכפריים והן בקצרין, אך תהיה זו קליטה מדודה, מדורגת, לאורך שנים רבות. ואיני רואה זאת בשלילה. בשום אופן לא הייתי רוצה לראות את הגולן כמשטח בטון צפוף אוכלוסין, אלא לשמור על צביונו כריאה ירוקה.
במכתבו, ציין א’ את סולם הצרכים של מסלו, וטען שאין יכולת להתרומם לחזונות גבוהים בלי לספק את הבסיס התעסוקתי, הכלכלי. אני חולק עליו, וסבור שההיפך הוא הנכון. את התעסוקה יביאו עמם האנשים, אך מה שיביא את האנשים לגולן, אלו דווקא השלבים הגבוהים יותר בסולם מסלו – הערכיות, הקהילתיות, התרבות הייחודית, המצוינות, היצירתיות והערכיות בחינוך, יחסים אחרים בין חילונים ודתיים; על הגולן להתמתג כמודל לחברת המופת הישראלית העתידית, כמגדלור שאליו החברה הישראלית תישא את עיניה ורבים מן הטובים שבה, ירצו להרחיק נדוד, כי המצפן הערכי שלהם יצפין אותם לצפון הרחוק, על אף נטיית לבם להצטופף במרכז. זה האתגר האמתי של הגולן.
