בשבועות האחרונים הושלמה הקמת אנדרטה לזכרו של יוסף שריג, ולשיר שכתב “אור וירושלים”. יוסף נולד בקיבוץ בית השיטה בשנת 1944, ונפל בשעות האחרונות של קרב הבלימה במלחמת יום הכיפורים כמ”פ בחטיבה 188 ברמת הגולן. המעגל נסגר
לאחר מלחמת ששת הימים שבנו לסמינר אורנים. במקרה ירדנו ממש באותו רגע אל תחנת האוטובוס בכניסה. הוא היה מפקד צעיר בשריון, אחת ההבטחות הגדולות לעתיד המוסיקה במדינת ישראל, השמים הכחולים סביב לדמותו היפה הקרינו אופטימיות של אחר הניצחון.
“יוסף”, אמרתי בחצי לחישה, “חזרת, אתה שלם! אפילו לא נפצעת” ומיד נכלמתי על מילים הטיפשיות.
“זו לא המלחמה שלי, דניאלה”, חתך את דבריי בחיוך משובב, “אני הולך במלחמה הבאה, היא זו שתיקח אותי”.
איני זוכרת מה עניתי, אולי גמגמתי שלא מדברים כך, רואה בדמיוני את דמותו מתנשאת ממרומי טנק.
עברו שבע שנים.
המידע היחיד שהתירה ממשלת ישראל את פרסומו בימיה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים, היו מודעות האבל, לאלפיהן. ביניהן מצאתי גם את זו שלו ובפינת הדף גם את השיר שכתב “מותי בא לי פתע”.
עברו עשר שנים.
הגעתי לגולן, באחד הטיולים עברתי במקרה ליד שלט ברזל חלוד, המציין את המקום בו נהרג בגולן. “יוסף”, לחשתי, “לא מגיע לך. לאדם שזיכה אותנו בשיר ‘אור וירושלים’, לעילוי שלא זכה לכתוב את כל המוסיקות שהתרננו ברוחו; למ”פ בחטיבה 188, שהוביל את פלוגתו להדיפת הסורים מהגולן בימי לחימה נוראיים וקיבל על כך את עיטור המופת, מגיע לפחות ציון ראוי.”
חלפו עשרות שנים.
בשבועות האחרונים הושלמה סוף סוף האנדרטה לזכרו לא הרחק מקידוח פזרה, יפה כמוהו, כל רוחות הגולן נושבות דרכה, מידי יום כבר עוצרים אוטובוסים לצידה. המעגל נסגר.
באחד הטיולים עברתי במקרה ליד שלט ברזל חלוד, המציין את המקום בו נהרג בגולן. “יוסף”, לחשתי, “לא מגיע לך. לאדם שזיכה אותנו בשיר ‘אור וירושלים’, למ”פ בחטיבה 188, שהוביל את פלוגתו להדיפת הסורים מהגולן בימי לחימה נוראיים וקיבל על כך את עיטור המופת, מגיע לפחות ציון ראוי”
מדוע רק עכשיו, רן?
רן שריג, האח: “אנחנו משפחה מאוד צנועה והיוזמה לא הייתה שלנו. בסתיו שעבר היינו בסיור בגולן עם גיל ברנר, שיזם את הנצחת אלי כהן ואורי אילן בשבילים ובאנדרטאות יחד עם הפסל יובל לופן.
במהלך הנסיעה פנה אליי גיל שאספר על הקרבות בגולן, כמפקד חטיבה 179 שלחמה כאן. השבתי שבמקום לספר על המלחמה שלי אני רוצה לספר על אחי יוסף, שנהרג לאחר ארבעה ימי לחימה, בעת כיבוש מוצב 111 הסמוך לצומת הבשן.
“למחרת התקשר גילי. הוא אמר ש’אור וירושלים’ הוא המנון משפחתו, והוסיף: היות ואני עכשיו במצב רוח של מסלולי זיכרון כאלה בגולן אני רוצה להקים אנדרטה ליוסף אחיך ולשיר ‘אור וירושלים’. תוך שבועיים יצאנו לשטח אתו ועם יובל, עם אחותי ואלמנתו של יוסף, בחרנו את המקום בצילו של אלון עבות, בדרך לפזורה 2. מתוך גל אבנים במקום איתר יובל סלע מתאים, כאלמנט פיסולי מרכזי נבחר הנבל המופיע בשיר ואף על מטבע של מחצית השקל. אני בחרתי קטע מהשיר שיופיע לצד הנבל, ומצידה השני של האנדרטה נחקק תיאור הקרב. לקראת האביב הסתיימה העבודה וביום העצמאות האחרון הוצב הפסל באתרו, על תלולית ואבני בזלת. הבאתי 20 טון טוף אדום ממחצבות מרום גולן והזמנתי מאבי זעירא שתי עמדות של ‘מסבירן קולי’ – באחת קורות חייו והספד שכתבתי על יוסף ובעמדה השנייה – השיר ‘אור וירושלים’ בביצוע המקורי של הגבעטרון, שנכתב בשנת 1972 להזמנתם.
החודש הושלמה האנדרטה, היום מתעקש גיל להוסיף דיבוב באנגלית עבור קבוצה יפנית שזה ההמנון שלה, בשפה העברית. אנשי הקבוצה הבטיחו לו לבוא ולשיר שם, המידע על האנדרטה המיוחדת מתחיל להופיע באינטרנט, ושמה כבר נקרא בפי הגולשים ‘אנדרטת אור וירושלים ברמת הגולן'”.
ביניים: האח רן שריג: נשמה שאצרה בתוכה אוצרות בלתי נדלים
מתוך דברי ההספד של האח רן שריג שלחם אף הוא בגזרת הגולן, כמפקד חטיבה 179, אשר מושמעים בעמדת ההסברה הקולית:
“…הידיעה הצורבת בחריפותה שאין קו שני ואין תגבורת, ושאין רזרבות… טנקים סוריים שיעברו – יגיעו מייד בתוך דקות לכינרת, לגשר בנות יעקב, לעין גב. ידיעה זו הביאה כל טנקיסט להילחם כמוכה אמוק, כמטורף חסר בקרה, בתנאי קרב כמעט בלתי אפשריים של עדיפות אויב מוחצת.
יוסף פיקד על פלוגה מובילה של טנקי צנטוריון במעלה גמלא ונתקל בטנקי אויב באזור תוואי ההטיה של הסורים. משם שלושה ימים רצופים של לחימה קשה והדיפה איטית של טנקים מהדיוויזיה הסורית הראשונה שפרצה באזור חושניה.
יוסף עבר את כל התופת הזאת תוך החלפת שלושה טנקים שנפגעו. ביום רביעי בצהרים, בשעות האחרונות של קרב הבלימה נפגע ונהרג על ידי טנק אויב בלחימה לכיבוש רכס המוצבים בגולן.
בכך תמה פרשת חיים של שירה, מוסיקה ושריון. פרשת חיים של אדם צעיר, ברוך כשרונות עד להתפקע ורגיש כשבשבת. נסתם הגולל על נשמה שאצרה בתוכה אוצרות בלתי נדלים. נשמת אח שאהבנו עד כלות”.
יוסף שריג נולד בקיבוץ בית השיטה בשנת 1944, להוריו נחום ותקווה שריג. לאחר סיום לימודיו התגייס לצה”ל וסיים קורס קציני שריון. עם השחרור החל ללמוד מוסיקה בסמינר “אורנים” ולאחר מכן השתלב במשקו, כשלצד עבודה חקלאית שימש גם כמורה למוסיקה בעמק בית שאן. במלחמת יום הכיפורים לחם כמפקד פלוגת טנקים ברמת הגולן, הוא עוטר לאחר מותו בעיטור המופת והועלה לדרגת רב סרן. הוא הותיר שני בנים, בנו אסף, שהיה חבר להקת “איפה הילד” הלחין לזכרו את השיר “כנפיים, אינך שומע”. לאחר מותו נמצאה בין חפציו חוברת ובה עשרות שירים שכתב, לבד מהשיר “אור וירושלים”, שהיה לאחד מנכסי צאן הברזל של הזמר העברי.
האיש שידע את מותו
מותי בא לי פתע / יוסף שריג
מותי בא לי פתע
כאחד האדם ידעתי כי קרב
ושבע חייתי
בתום בעוז ובתפארת
בכחול ובירוק
ובטעם המסתורין של הדבש
ושל היפה
מותי בא לי פתע
ואיני זוכר אם ברעם אש
או בין קירות הפח הזועקים
או שמע בלבן לבן
הדומם לבסוף
עכשיו אני איני זוכר
מותי בא לי פתע
