חיים רותם ז”ל, איש מעלה גמלא, חקלאי וצייר, איש טבע ומורה דרך, נפטר לפני שלוש שנים. אלמנתו תעלה תערוכה מיצירותיו בבית גבריאל. ברדיו, השיר שנכתב עליו – “סיפור חיים”
במעלה גמלא בוודאי יודעים מי האיש שאת סיפור חייו שרות מיטל טרבלסי וסי היימן, מזה כשנה. שומעים אותו ברדיו, באירועים ורק למעטים ידוע שהיה משלנו, איש גולן, כמו שאנו מבקשים שאחד מאתנו יהיה. נוטע ויוצר, מפליא בכישוריו, צייר בחסד, מורה דרך מדהים, איש טבע וסביבה וגם חוקר.
חיים רותם ז”ל, לבו נדם לפתע בחורף לפני שלוש שנים, נותרו שיר נפלא, יצירה ענקית, משפחה גדולה והמון געגועים.
על האיש בחייו, מספרת פנינה, האישה והשותפה לאהבה ולחיים, כבר מגיל 14:
“שנינו, בני קיבוץ דגניה א’, הגענו לגולן בשנת 1983, לאחר לימודים בירושלים. במעלה גמלא, כדרך התושבים, חיים עסק בחקלאות של מטעים בעיקר, תמרים, פרדסים, בננות ותכנן את הצימרים שבבעלות המשפחה, שניכר בהם קו מאוד אישי וייחודי.
“מאחר שהיה אדם רב-גווני ובעל כישורים מופלאים, הוא היה מאייר וצייר בחסד. הוא היה בין אמני הגולן, מוכר לרבים בהם. אני מתכוונת לעשות לו תערוכת ציור, בבית גבריאל.
“בשנותיו האחרונות, הוא למד הנדסאי ארכיטקטורה וזכה לשבחים רבים. הוא היה צייר בחסד, בתחום הרישום והצבע, מורה דרך מדהים, מוכר היטב בעמותת התיירות גולן ובקרב אנשי בית ספר שדה גולן-חרמון. הוא עבד בחברה להגנת הטבע ובקרן הקיימת והדריך קבוצות ולצד כל אלה, העביר חוגי אסטרונומיה במסגרת ‘פרחי מדע’, במכללת הכנרת. אמנם היה אוטודידקט, אבל הגיע לרמה מאוד גבוהה ונחשב לאחד מהטובים בתחום. שמעה של הקבוצה שעבד בתוכה יצא לרחבי הארץ והוא הגיע עם החוגים עד מצפה רמון.
“הוא שלט בכל נושא הטבע והטיולים בצורה מדהימה ואף שלח לעמותת התיירות תכנית סיורים לנושא התיירות, בעיקר סיורי לילה וסיורים עונתיים”.
איזה חבר היה ביישוב, בגולן?
“כחבר במעלה גמלא היה צנוע, עניו ושקט, הכול בשקט ובעדינות, תמיד היה מוכן לתת יד לכל דבר. מה שאפיין אותו היה ענווה וצניעות, עם כל כישוריו הרבים היה מהענווים ביותר שהכרתי בחיי. הוא היה אב נפלא לארבעת ילדינו שגדלו בגולן – סנונית בת 33, אור בן 31, תמנע בת 29 והלל בן 24, כולם למדו בגולן וסיימו לימודים גבוהים.
“חיים היה בן פחות מ-59 עת נפטר. בשישה במרץ, לפני שלוש שנים, הוא קם יצא לעבוד ב’פרחי מדע’ ולא חזר, לבו נדם”.
והשיר?
“איתן פרץ, שכתב את השיר היה מדריך שלנו בדגניה א’, בגיל הנעורים. הוא היה חבר קרוב של חיים, שאייר ספר שהוא כתב”.
יהי זכרו ברוך.
סיפור חיים
כתב: איתן פרץ
הלחין: נחום היימן
והרוח נשבה במפרש של חייו,
מנסה בגורל להתל.
ומבלי שהרגיש נחרשו לחייו
ולבו כרע כתל.
וידיו שידעו רגבים ורוחות,
לא חדלו מלבנות וליצור,
רק הזמן שוב דחק בדמותו הנוצקת
מהטוב, מהרוך, מהאור…
זה סיפור של חיים
שזרמו כנהר,
המכה בגדותיו לחשוף.
זה סיפור של חיים
שבהם הספינה
לא תגיע אל בית וחוף.
והיו זרועותיו עיר מקלט ומחבוא,
ועיניו כברכות של התום.
והשקט הרך שנכרך מסביבו,
כרקיע שותק ואדום.
ורגליו בשבילים צעדו להבין,
לא עצרו בחמה או בקור
רק הזמן שוב דחק בדמותו הנוצקת
מהטוב, מהרוך, מהאור…
זה סיפור של חיים
שזרמו כנהר,
המכה בגדותיו לחשוף.
זה סיפור של חיים
שבהם הספינה
לא תגיע אל בית וחוף.
הוא הקים את ביתו בין קוצים ושרב,
נאחז בטרשים עד זוב דם.
בעיניו התמימות את האופק צרב,
והיה כמו אדם לאדם
ולמרות שידיו ולבו כבר עייפו
לא חדל להצית ולבעור
רק הזמן שוב דחק בדמותו הנפרדת
מהטוב, מהרוך, מהאור…
זה סיפור של חיים
שזרמו כנהר,
המכה בגדותיו לחשוף.
זה סיפור של חיים
שבהם הספינה
לא תגיע אל בית וחוף.
