הזמר אור אלפסי, או בשם הבמה – אור הילאי, בן קצרין, הוציא אלבום ראשון, מקבל פרגון ביוטיוב ומתרגש לקראת ההופעה הקרובה בעיר הולדתו
עם 45,000 צפיות ביוטיוב בשיריו, סיבוב הופעות של שלושה חודשים ולהקה עם 8 נגנים, אור אלפסי (28), בן קצרין שגדל והתחנך בבירת הגולן, נמצא בדרך לאלבום ועם שם במה חדש אור הילאי, אזור מגורים אחר (פרדס חנה – כרכור) הרבה תכניות על העתיד והופעה ב-9.11 בקצרין. אור, כוכב הקצריבלים של שנתון 89′, הוא בנם של צופי ומאיר אלפסי, המחנכת האהובה מ”נופי גולן” והמרקיד של קצרין.
איך גילית שאתה יודע לשיר?
אור: “כשהייתי בן ארבע, ההורים שלי לקחו אותי לאולפן הקלטות, כי הם ראו שאני אוהב לשיר. תמיד היה לי חיבור לבמה. בילדות, השתתפתי בשלושה קצריבלים ונורא נמשכתי לזה. בגיל 17 כבר כתבתי את השיר הראשון שלי”.
איך קראו לו?
“‘לא מוותר’, זה שיר אהבה ובעקבות השיר, נפתח לי ערוץ חדש של ביטוי יצירה והלחנה”.
בכיתה י”א סיים אלפסי את לימודיו בקצרין ואת שנת הלימודים האחרונה למד בבית הספר לאמנויות הבמה של צדי צרפתי, ריקי גל וקורין אלאל. לאחר סיום לימודיו, התגייס אלפסי, השתחרר והחליט שהוא ממשיך בכל הכוח עם המוזיקה, עם מה שהוא הכי אוהב.
אני בהחלט מתגעגע לילדות שלי. בראש השנה האחרון, הלכתי ברחוב בו גדלתי, עצרתי מול הבית שחייתי בו עד גיל 17 ועלו בי מיליון זיכרונות. חברים, שכנים ומשפחה. ממש היו לי דמעות מההתרגשות”
איך מתקדמים אחרי הצבא?
“אחרי השחרור, חיפשתי את עצמי ואת המקום שלי ותוך כדי זה, גם חיפשתי דרך להקליט אלבום. חברתי לכמה מפיקים, אבל למרות ההשקעה, זה לא צלח. בכמה וכמה דרכים לא הצלחתי להגיע למקום שאני שלם ועומד מאחורי מה שאני שומע וזה תמיד נגנז. כל זה, עד שנת 2014.
“ב-2014, צילמנו והקלטנו קליפ לייב לשיר ‘אם תדע’. זה השיר הראשון ששיתפתי ואפשר למצוא אותו ביוטיוב וגם באלבום הקרוב. את השיר הקלטנו וצילמנו אז באולפן של יונתן לינב (היום קלידן של “התקווה 6″ ועוד), שניהל את זה אומנותית. כמובן שהמשכתי להופיע”.
איך בחרת את שם הבמה שלך?
“את השם הילאי בחרתי יחד עם רבנית בגיל 20 ובשנים האחרונות, אימצתי אותו כשם במה, עם כוונה להפוך אותו ביום מן הימים לשם משפחה ושורשים”.
אפשר לומר שהמוזיקה הצילה אותך?
“מאז ומתמיד, המוזיקה הרימה אותי ועזרה לי להתמודד עם החיים. לפני שנתיים וחצי, כשניהלתי פאב באזור בו אני גר (פרדס חנה כרכור), נפער לי חור בריאה והגעתי בלי אוויר לבית חולים, ממש בדקה ה-90. אושפזתי לשבועיים. ברגע שהתאוששתי, כמובן שהדבר הראשון שביקשתי היה גיטרה.
“לאחר מכן, לא חזרתי לעבוד בפאב. לא הצלחתי לחשוב על לעשות שום דבר שהוא לא מוזיקה. בניסיון היחיד שלי לחזור לשוק העבודה, פיטרו אותי, כי לא הפסקתי לשיר. החיים קצרים ואין סיבה שלא נעשה את מה שאנחנו אוהבים ומאמינים בו, כל עוד אנחנו יכולים. לאחר מכן, כבר החלטתי ללכת על האלבום ולדבוק במוזיקה”.
לגעת בכל אחד
מה אתה הכי אוהב ביצירה?
אור: “את האמת והיכולת לבטא את החיים”
לאילו זמרים אתה הכי מתחבר?
“אני מאמין שהזמר שהכי השפיע עליי הוא שלמה ארצי, שתמיד התנגן בבית של אימא, עוד כשהייתי בבטן. חוץ ממנו, אני מעריך כל אמן שבוחר לדבוק באמנות שלו. יש המון אמנים טובים ואני משתדל למצוא בכל סוג של מוזיקה משהו שאני יכול להתחבר אליו”.
ספר לי איך היה לעבוד על האלבום שאתו תופיעו גם בהופעה שלכם בקצרין, ב9.11, בהיכל התרבות.
“האלבום שלי הוא אסופה של כל השירים שהדרך הביאה אותי להקליט עד היום. כולל ‘אם תדע’ ועוד שיר שאת הפלייבק שלו הקלטנו ב-2015 ורק את השירה הקלטתי מחדש. שירים משיתוף הפעולה שלי עם עופר אשד, שיר שהקלטתי עם החברים מההרכב האקוסטי ועוד. אני מאמין שלכל אחד יש מה למצוא בשירים. יש שם המון מסרים, כלים ותזכורות שהשארתי לעצמי בין התווים, שאני בטוח שיוכלו לגעת ולשרת את כל מי שירצה בכך”.
מה המסר שלך לצעירים שרוצים לפרוץ במוזיקה?
“אני בעצמי לומד את העבודה, יום ביומו. מי שבאמת רוצה את זה, לא יוכל להרפות. אם אתה יודע בלב שהמוזיקה היא הסיפור שלך – תתמיד, לא משנה מה. לראות רחוק ולהיות סופר סבלני. תמיד לתת את ה-150% שלך ואפילו אלף. כמובן, להיות קשוב לדרך ולעצמך ועם זאת להישאר דינמי ועם ראש פתוח”.
יש לך שיר שאתה הכי אוהב ומתחבר אליו? ספר לי עליו
“קודם כול, כל שיר נכתב מתוך מקום של חיבור. אני חושב שכמעט תמיד, יש לי יכולת להתחבר לרוב השירים שכתבתי. השירים שלי מזכירים לי מי אני רוצה להיות, איך אני רוצה, או לא רוצה לחיות, את האנשים שאני אוהב, ואת מה שאני מאמין בו”.
איך ההרגשה להופיע בעיר הולדתך? מתרגש?
“ההזמנה להופיע בקצרין הייתה משמחת ומרגשת וכמובן שנעניתי מיד. ב-9.11, אגיע עם להקה של שישה נגנים מהשורה הראשונה וניתן את הלב.
“הנגנים: קלידים – רז סלונימסקי, כינור – אורן צור, גיטרות – גל שניידר, בס – עמית שטריקר, תופים – יובל ירון, גיטרות וסקסופון – אור בשארי”.
אחד החולמים
אתה זוכר את הילדות שלך בקצרין? מתגעגע?
אור: “הייתה לי ילדות משגעת בקצרין. תחושה משפחתית וקרובה. כמו כולם, אני בהחלט מתגעגע לילדות שלי. בראש השנה האחרון, הלכתי ברחוב בו גדלתי, עצרתי מול הבית שחייתי בו עד גיל 17 ועלו בי מיליון זיכרונות. חברים, שכנים ומשפחה. ממש היו לי דמעות מההתרגשות”.
הגעת למוזיקה ממשפחה מוזיקלית, כולם בעיר מכירים את אבא שלך, מאיר אלפסי המרקיד. איך המשפחה מפרגנת ותומכת?
“אני חושב שהאמונה של האנשים מסביבי היא הבסיס לאמונה שבתוכי. קודם כול, אימא שלי – שותפה מלאה. מעורבת בכול, מנהלת ומארגנת את כל המהלכים ולא מרפה. תמיד נמצאת לתת לי את כל הכוח, התמיכה, האמצעים והאמונה. כמובן, גם אבא והאחיות מגויסים ותומכים ומפרגנים המון, כל אחד נותן מעל ומעבר. חוץ מזה, יש עוד הרבה פרגון ותמיכה מהמשפחה המורחבת, בת הזוג המדהימה שלי, שנותנת לי את כל המקום לעשות את מה שאני מאמין בו, החברים והקהל הנפלא”.
מה התכניות שלך לעתיד?
“סיימנו אלבום ראשון ובחודש הקרוב, אנחנו חוגגים את השנה הטובה שהייתה לנו בהופעות מיוחדות ומתחילים להקליט את האלבום הבא. יש הרבה חומרים שאני מחכה לשתף עם הקהל ואפילו הכנסנו להופעה שירים מהאלבום השני”.
ומה החלום הכי גדול שלך?
“אני אחד החולמים ובצורה מוגזמת. בגדול – להמשיך לעשות ולהתפתח במה שאני אוהב”.
ב9/11 אור הילאי יופיע בהיכל התרבות של קצרין – מהרו לרכוש כרטיסים ולהגיע.
