מדליית זהב כפולה הוענקה לפני שבועיים לגראפת הגוורצטמינר 2015 של “מזקקת רמת הגולן” בקצרין, בתחרות היין הבינלאומית היוקרתית “טרה-וינו”. המזקקה הקטנה שהוקמה רק לפני שנה, זכתה גם בשתי מדליות כסף נוספות לאבסינת ולוויסקי
שופטי התחרות הבינלאומית היוקרתית “טרה-וינו” בוודאי שפשפו עיניים בתדהמה. מי יכול להאמין שהגראפה הנפלאה, שהעניקו לה בעיניים עצומות, תרתי משמע, 90.6 נקודות ומדליית זהב כפולה, זוקקה בבית פרטי, בעסק פעוט בן שנה – “מזקקת רמת הגולן” בקצרין? והם בוודאי שאלו שוב: “מי???” כשנכחו שהעניקו מדליות כסף לשני מוצרים נוספים מאותה כתובת בקצרין – האבסינט והוויסקי.
בגולן לעומתם, כבר למדו: מה שיוצא מכאן לא יכול לחזור הביתה בשלום בלי מדליות וגביעים. לכן, בשעה טובה: לשורת מותגי הגולן המשמחים לבב אנוש – היינות, הבירות, הסיידרים – נוספו עכשיו מותגים שמשמחים גם את הנפש: ויסקי, וודקה, עראק, גראפות ואבסינטים, ונאמר: יותר מזה אנחנו לא צריכים.
תחרות “טרה-וינו” חגגה לפני שבועיים עשור לקיומה והזמינה יצרנים מרחבי העולם לתחרות יוקרתית. 518 יינות וכהלים מישראל ומ-22 מדינות התייצבו לטעימות עיוורות בפני צוות של 30 מומחים, שניקדו את המוצרים והעניקו מדליות לזוכים. 14 מדליות זהב-כפול הוענקו למשקאות הטובים בתחרות, בהם גם גראפת הגוורצטמינר Golan Heights Gewurztraminer Grappa 2015 של המזקקה הפעוטה בקצרין.
כבוד, לא?
200,000 ליטרים של שמחה בשנה
באביב שנת 2014 הגיעו דוד ואלונה ציבל לטיול בגולן והתאהבו. כבר קודם דיברו על חזרה לישראל יום אחד, הרי אלונה בכלל ירושלמית, אבל הגולן עשה בשבילם את ההחלטה. ביולי באותה שנה כבר היו עם שלושת הילדים בבית שנרכש ברובע קדמה בקצרין, לאחר מכירת הבית בקנדה. אלונה פתחה קליניקה לרפלקסולוגיה ובספטמבר הגיע הציוד שנדרש לדוד, על מנת להגשים את החלום הפרטי הנושן לזקק אלכוהול ולייצר ויסקי, וודקה, עראק, גראפות ואבסינט, כאשר עסקי תיווך הנדל”ן המשפחתיים נותרים הרחק מעבר לים.
רמת הגולן, מסתבר, יפה לא רק ליינות ותפוחים אלא גם לוויסקי. יש כאן חומרי גלם מתאימים, הבדלי טמפרטורות בין יום ולילה אשר מצוינים ליישון ויסקי, מים נפלאים, שעורה וחיטה שהנם מפרות הארץ, לבקש יותר?
וכך החל דוד ציבל, 36, לעשות ניסיונות ראשונים בזיקוק, במגמה להגיע אל המוצרים שאהובים עליו יותר ואשר ניתן להפיק בעזרת ציוד מקצועי בבית, במעין מעבדה שהקים בו. 11 חודשים הושקעו בבדיקות, מחקרים ופיתוח; התגובה ממקצוענים בתחום ומחובבי ויסקי ומשקאות חריפים שונים היתה חיובית, ובאוגוסט הרגיש ציבל שהמוצרים מוכנים לשוק, והוא ניגש להגשמת החלום – הקמת המפעל באזור התעשיה קצרין.
קודם לכן, באפריל, הוא עשה “מימון המונים”, משמע גיוס כספים באמצעות מכירה עתידית של מוצרים שיבשילו בתוך שלוש שנים. הוא זכה להיענות יפה בפייסבוק, השקיע גם הון פרטי ושכר אולם ייצור בהיקף של 200 מ”ר באזור התעשיה קצרין. הציוד הראשוני שהוכנס למפעל מאפשר היום ייצור של 20,000 ליטרים אלכוהול בלבד, אך בפורטוגל מייצרים עבורו מזקקות נחושת בעבודת יד, בתכולה של 1000 ו-500 ליטרים. עם הגעתם לקצרין בתוך חודשים ספורים יתאפשר ייצור של 200,000 ליטרים בשנה.
באולם הרחב בקצרין מונחות כבר עשרות חביות בשורות, אפשר רק לחלום על מה שמנמנם בתוכן חרישית, על השולחן בצד בקבוקים מעוצבים עם לוגו החברה, שמות של משקאות שמעט שכחנו בחבל היין הזה, הושט היד וגע בם.
מה מוצר הדגל בכל אלה?
ציבל: “הוויסקי. ברגע זה נמכר רק הוויסקי הצעיר בשם ‘גולני’ כי המבוגר יותר “יישב” בחביות עוד לפחות שלוש שנים. ‘גולני’ הוא הוויסקי הישראלי הראשון שיצא לשוק, כאשר בישראל יש בסך הכל שלושה יצרני ויסקי בתחילת דרכם – יקב פלטר בעין זיוון, ‘מילק אנד האני’ במרכז ואני.
קווים לדמותו של הוויסקי הגולני הצעיר בבקשה?
“הוא מיוצר על בסיס חיטה ושעורה ולכן נקרא ויסקי שני דגנים. הוא אמור להיות צעיר ויישאר צעיר. כשבניתי אותו ראיתי לנגד עיניי את השוק הישראלי שרק מתחיל לשמוע ולהבין ויסקי, לכן הוא מתקתק מעט, עדין וקל לשתייה, אבל עדיין טועמים בו את הדגן. אני לא יכול להשוות אותו לשום דבר אחר, כי מצד אחד הוא צעיר אבל מצד שני בגלל מזג האוויר בישראל, שנה בחבית זה כמעט כפול שלוש במקום כמו סקוטלנד.
כרגע נמכר כבר הוויסקי הלבן, כאשר הבקבוק ‘עונד’ על צווארו קוביות עץ אלון. הוא מיועד לאנשים שאינם מכירים את התהליך שעובר המשקה בחבית, וכך הם יכולים לטעום את הוויסקי שבמקורו הינו משקה שקוף, להוסיף לו את חתיכות עץ האלון, לצפות בתהליך השינוי שהוא עובר הן בצבע והן בטעמים ולדמות מה שקורה בחבית. אני רואה אותו כ’מוצר חינוכי’ לאנשים שמעניין אותם לדעת איך זה באמת קורה.”
אתה מייצר גם אבסינט? הוא לא נאסר לשתייה מזה כ-100 שנים בעולם?
“זה אלכוהול חזק בשיעור של 68 אחוזים, אם שותים ממנו הרבה הוא בוודאי מסוכן, אך הוא חוקי מזה כעשר שנים. במחקר שנערך בבקבוקים מתחילת המאה שעברה נמצא כי לא היה בהם דבר רעיל. זה המוצר השני שהתחלתי לייצר לאחר שחקרתי את הנושא בצרפת. אחרי סוכות אספתי אתרוגים, יצרתי תזקיק אתרוגים ותהליך זה הוא למעשה כל מה שאני עושה, אני מייצר אלכוהול מתסיסה של הפרי עצמו בלבד, מענבים, מאתרוגים, לא מערבב ולא מייצר ליקרים.
אני גם מייצר וודקה מתזקיק על בסיס קנה סוכר מסוכר שמייצרים בארץ, לעיתים אני גם נענה לבקשות של אנשים שמבקשים ממני מוצרים, כאשר אני מרגיש שאני יכול לעשות זאת בצורה טובה.”
שאלת השאלות: המפעל בקושי בן שנה וקצת וכבר מדליות זהב?
“קודם כל, אני חושב שכדי להצליח צריך הן לעבוד קשה והן לפרסם ולצאת לעולם. באשר לתחרות, מישהו פשוט הזמין אותי להכניס כמה מוצרים לאירוע שנת העשור, הכנסתי את ויסקי ‘גולני’, אבסינט וגראפה גוורצטמינר. לא ציפיתי לזכות בכולם, אבל כן היו לי ציפיות מהגראפה שזכה בזהב כפול ואני מרוצה שבאמת העריכו אותו. אנחנו נמשיך גם בתחרויות בינלאומיות, כל שנה צריך רק לשפר את המוצרים. תחרויות זה כיף.”
איפה קונים את המוצרים שלכם?
“ברגע זה, עד חודש ינואר-פברואר, אנחנו עדיין לא משווקים, עקב הצורך בכמה אישורים נוספים. אני חושב שבשלוש השנים הראשונות אשווק לבדי, כ-15 חנויות בחמש ערים ומסעדות יציגו את המוצרים שלנו. אני רוצה שאנשים באמת יאהבו את המוצר ויבינו מה זה, מאיפה זה בא, שיוצג במקומות שמכירים את הלקוחות, שיכולים לספר להם על המוצר, להרשות לטעום. יש לנו כבר הזמנה של 600 בקבוקים בניו יורק, יש מתעניינים מקנדה, עשינו כבר סיור טעימות לקבוצת מטיילים ראשונה שביקרה כאן לאחרונה.
כן, לדעתי המוצרים ישווקו בחנויות בקצרין, ובינתיים אפשר לקנות גם באמצעות דף הפייסבוק שלנו, בו אני מפרסם גם כיצד הכל התחיל, מציג תמונות, סרטונים, כי אנשים אוהבים להיות שותפים בתהליכים, ללמוד כיצד המוצרים נוצרים. אפשר להוסיף כי המוצרים כשרים למהדרין בהשגחת המועצה הדתית קצרין והרב יוסף לוי, רב היישוב קצרין.”
על החביות שלך מתנוסס הלוגו של היקב, מה הקשר?
“נכון, אני משתמש בינתיים בחביות של עץ אלון אמריקאי שהיה בהם קברנה סוביניון מיקבי הגולן, ואני מחכה לחביות פורט ואולי שרדונה, זה נותן טעם. חלק מהחביות אני פותח, משייף ומוציא שכבה על מנת להוציא את הטעם, באחרות אני משאיר אותו. כדאי לדעת, לחבית חשיבות עצומה, היא נותנת עד 80 אחוז מהטעמים ומאה אחוז מהצבע. אני מאוד שמח לקחת חביות מיקבי הגולן, אלה החביות הטובות בשוק, הם מנקים את החביות שלהם כמו שצריך, כשהן מגיעות אליי אפשר להריח וממש ליהנות מהריחות שבהן.”
אתה אופטימי?
כן. זה יהיה טוב לדעתי.
בוקסה: עכשיו, לישראל?
דוד ציבל, מזקקת רמת הגולן: “הוויסקי הלבן ‘עונד’ על צווארו קוביות עץ אלון. אנשים יכולים לטעום את הוויסקי שבמקורו הינו משקה שקוף, להוסיף לו את חתיכות עץ האלון, לצפות בתהליך השינוי שהוא עובר הן בצבע והן בטעמים ולדמות מה שקורה בחבית”
לא מעט ישראלים רואים בקנדה את מחוזות השקט הנכספים, ואילו אתם, בכיוון ההפוך?
ציבל: “אני חושב שהרבה יהודים נוספים רוצים להיות בארץ. הלב של יהודי, בגדול, הוא בארץ, אך לא תמיד לכולם יש הזדמנות. כן, יש בישראל אנשים שרוצים לחיות בשקט, אני חושב שאם הם רוצים לחיות את העקרונות, החלומות, זה לא יכול להיות בשקט. ממש כמו עסק, לא פותחים עסק בשקט. כאשר לאדם באמת יש תשוקה לארץ ולעם שלו, גם כשקשה כאן, זה לא מקום לבוא אליו כדי לחיות בשקט. נכון, כאן אנחנו תמיד במלחמה, אבל אנחנו בסופו של דבר אנחנו במלחמה בכל מקום בעולם. כשמגיעים זמנים שאינם קלים ליהודים בכל מקום, עדיף להיות במלחמה כאן מאשר שם. זה הכיוון, זו דרך המחשבה שלי ואנחנו החלטנו להגשים זאת.”
לא חרם?
על המוצרים שלכם הדפסתם באותיות שאי אפשר לטעות בהן Golan Heights Distillery, אינך חושש מהחרם?
ציבל: “זה עוד יותר טוב. אני מתחבר למותג של הגולן, ובסופו של דבר – אלה שלא יקנו מהשטחים לא יקנו גם מישראל. מי שמחפש מוצר טוב יודע שזה מוצר טוב ולא אכפת לו לקנות מהשטחים. אני חושב שהחרם רק עוזר לנו ונותן לנו פרסום. יש לי חבר בקנדה שבנה ‘דף הפוך’ בפייסבוק של תמיכה בשטחים והוא מקבל 2 מיליון ביקורים בחודש; עכשיו הוא עכשיו מתחיל למכור מוצרים מהשטחים בלבד והחליט להוסיף גם את המוצרים שלי. זה בכלל פועל הפוך – רוב הקונים מהשטחים הם ‘נוצרים בעד ישראל’ בארצות הברית, קנדה ועוד. זו קהילה גדולה הרבה יותר מכל היהודים בעולם. זה לא מדאיג אותי תמיד יהיו נגדנו ובעדנו”.
